רשימת בני הקהילה והמשפחות
היסטוריית המשפחה
משפחת שטרסברג (שטראזבערג – שלמה ורחל)
שמי שרה שטרסברג-דיין. אבא שלי, אברהם אליהו שטרסברג ז'ל, נולד בטומאשוב לובלסקי ב- 1910. הוא היה הרביעי בין ששת ילדיהם של שלמה שטרזברג (Strasberg) ורחל שיפער (Schipper) ז'ל.
האח הגדול של אבי, ישראל (Irving) היגר מטומאשוב לארצות הברית לפני השואה והצטרף בניו יורק לדודיו, אחייה של סבתא רחל שהיגרו קודם. ישראל הקים שם משפחה עם שני ילדים, בת ובן, Jordan – Dolores. הוא נפטר שם.
אחותו הקטנה של אבי, מטל, נפטרה ממחלה בטומאשוב לפני השואה והיא עוד ילדה קטנה.
אבא היגר למונטווידאו, אורוגוואי, ב-1929. הוא הקים שם משפחה עם שני ילדים, בן ובת. הוא נפטר בירושלים ב-1983.
אחיו הצעיר של אבי, לייבו, הגיע גם הוא למונטווידאו לפני השואה, בעקבות אבא שלי, הוא לא הקים משפחה ונפטר במונטווידאו.
האח הבכור, משה ז'ל והאחות הגדולה רבקה ז'ל נשארו בטומאשוב, משה בבית הוריו ובנפרד בבית ברח' לבובסקה 5, רבקה שהתחתנה עם דניאל מאנס ז'ל, מעיירת קרשוב. לרבקה ודניאל היו ארבעה ילדים בזמן תחילת המלחמה.
סבא שלמה היה עורך דין, אדם משכיל וחסיד טריסק. סבתא רחל הייתה עקרת בית. תולדותיהם ותולדות המשפחה כולה בזמן השואה מוכרים לי רק מתוך עדויות אישיות של בת דודתי סורה גיטל (לימים טובה דרייפוס), הבת הבכורה של רבקה ודניאל, ושל אביה הדוד דניאל מנס ז'ל.
לפי עדויות אלה, הפצצה הראשונה שהטילו הגרמנים על טומאשוב נפלה על הבית של סבא שלמה וסבתא רחל. ביתם היה סמוך לבתיהם של שני אחיו של סבא, שם אחד מהם יחזקאל. שלושת הבתים היו סמוכים ביניהם ומבפנים היו קירות פתוחים שאפשרו לילדים של שלוש המשפחות שטרזברג להתרוצץ חופשיים בין הבתים.
ב-1942, לפני כניסת הגרמנים לטומאשוב, כשהרוסים שנכנסו קודם יצאו כדי לחזור לרוסיה, קבוצה של כ-2000 מיהודי טומאשוב יצאה עם הרוסים כדי לברוח לסיביר ולא ליפול בידי הנאצים. בין היהודים האלה היו גם סבא שלמה, סבתא רחל, בנם משה, הבת רבקה, בעלה דניאל מנס וארבעת ילדיהם.
חלק גדול של אנשי הקבוצה הזאת הצליחו לשרוד, לא כולם. בין האחרונים היו רוב הקרובים שלי. תחילה, כשכבר היו ברוסיה, החליטה רבקה לחזור לטומאשוב, אולי לחפש משהו שהשאירו שם, ולקחה עימה את שני הילדים האמצעיים, אינני יודעת את שמם, בגילאים תשע עד שתים עשרה, בן ובת. בדרך לטומאשוב כבושה בידי הנאצים או אולי בטומאשוב עצמה נהרגו שני הילדים, אינני יודעת מהם נסיבות מותם. רבקה ברחה שוב לרוסיה וחיפשה את המשפחה.היא מצאה חלק מקרוביה בסמרקאנד אחרי זמן ממושך.
לגבי האחרים, גם גורלם לא שפר. בדרכם לסיביר הכריחו הרוסים את היהודים לעבוד עבודות פרך כגון כריתת עצים ביערות. משה, איש רוח ומשורר, אדם קצת חולני, לא עמד בדרישות הללו, סבל מאוד ובסוף נפל עליו עץ ביער. הוא נפטר בזרועותיה של האחיינית סורה גיטל (טובה), אז בת 14.
למחרת, כפי שסיפר לי דוד דניאל, נפטרה סבתא רחל, מקור, רעב, ואולי משברון לב. ולאחר יום גם סבא שלמה הלך לעולמו באותם נסיבות. דוד דניאל קבר את השלושה במו ידיו החשופות יום אחרי יום בשלג שכיסה את היער. ואולי, כפי שספרו לי שעשו אחרים, גם הוא חרט על גזעי עצים קרובים את שמות השלושה כדי לסמן את מקום הקבורה. אולי.
בסופה של דרך ארוכה ומלאת תלאות זו הגיעו דוד דניאל ושתי בנותיו, סורה גיטל ומרים, בת 7, לסמרקאנד. שם מצאו את האם רבקה. רבקה, בת 32, נפטרה בסמרקאנד מרעב לפי עדותה של סורה גיטל.
דוד דניאל, מיואש, מסר את שתי הבנות לבית יתומים כללי שאמור היה לשלוח את כל הילדים, יהודים ופולנים, לטהרן ומשם הילדים היהודים אמורים היו להגיע לבית יתומים יהודי שבו שליחי הארץ יטפלו בהם כדי להעבירם לארץ ישראל. ובדרך זו, מלאת תלאות, אחרי חודשים רבים בבית היתומים היהודי בטהרן, הצליחו שתי הבנות להגיע לארץ ב-1943 עם הקבוצה הראשונה של "ילדי טהרן". אחרי גמר המלחמה גם דוד דניאל הצליח לעלות לארץ.
הבת הגדולה, סורה גיטל, קיבלה כאן את השם טובה. היא הייתה בהתחלה בדגניה עם אחותה, גדלה כאן, למדה והתחתנה עם משה דרייפוס ז"ל. היא הייתה אחות מטפלת בפגים בב"ח תל השומר. נפטרה ב-2007. היא השאירה אחריה שני ילדים, בת ובן, וחמישה נכדים.
הבת הקטנה, מרים, שכמעט אינה זוכרת היום כלום מטומאשוב ומתלאות המלחמה, הדרך לסיביר, לסמרקאמד, לטהרן ולארץ, גרה בקיבוץ גניגר. היא נשואה לאמנון נבו, היסטוריון ומחנך. יש לה שלושה ילדים, בת ושני בנים, והיא סבתא לשלושה נכדים.
ד"ר שרה שטרסברג-דיין
Dra. Sara Strassberg-Dayan
ירושלים
תמונות
קורות המשפחה בשואה
בני המשפחה
המשפחה כיום
יצירת קשר
הוספת מידע
שייכים למשפחה? מחפשים קרובים? יש לכם מידע להוסיף?
אתם מוזמנים להוסיף תגובה בתחתית הדף - מידע רלוונטי יעודכן בדף המשפחה וכן יפורסם בניוזלטר העמותה.