שפיור-פוגל שרה
נס השרדות משפחתי בשואה

קורות משפחת שרה  (לבית פוגל) מטומאשוב בתקופת השואה

 

• שרה פוגל נולדה בשנת 1922 בעיירה טומאשוב לובלסקי שבחבל לובלין בדרום מזרח פולין ,למשפחה דתית מאד, ניתן לומר חרדית.

• משפחת פוגל : אבא – יקותיאל (יליד העיירה הסמוכה טישביץ-בשנת-1871), אימא – חיה לבית אידלסברג ,ושלשה ילדים – מאיר:האח הבכור ,שרה וברוניה (ברכה).

• אבא יקותיאל היה דתי מאד בעל זקן ולבוש חרדי מקובל ,עסק במסחר של חומרי בניין, ומצבה הכלכלי של המשפחה היה די טוב .

• המשפחה התגוררה ברח' "אוליצה שבנטיובסקה" מס' 1 בטומאשוב .

• בהגיע שרה לגיל 7 היא החלה ללמוד בבית הספר היסודי לבנות (מעורב יהודים ופולנים) שם למדה 7 שנים עד לשנת 1936 .שרה זוכרת חברות מבית הספר :ריבלה גולדשטיין ,מאלי שפירא ,חיה פרל ,לכטר ,נחמה קאופמן וגם חברה פולניה ששם משפחתה סובצ'יק (בכיתתה היה מס' התלמידות היהודיות דומה למס' התלמידות הפולניות)

• בתום הלימודים בהיותה בת 14 החלה לעבוד בחנות נעליים ברחובה הראשי של העיירה ,שם עבדה עד לפרוץ המלחמה בספטמבר 1939 .

• שרה זוכרת את בית הספר היהודי הראשון בטומאשוב ,בי"ס יבנה .זה היה בי"ס פרטי והתלמידים שילמו שכר לימוד . המקצועות העיקריים שם היו לימודי יהדות אך גם מקצועות כלליים למדו שם וגם לימודים על ארץ ישראל נכללו בתכנית .אחיה של שרה,מאיר, למד בבי"ס יבנה 5 שנים .

• אבא יקותיאל נהג להתפלל בבית הכנסת הגדול ,המפואר, והיה לו מקום שמור בפינה המזרחית של בית הכנסת בסמוך לרבי מקרילוב .

• בשנים האחרונות שלפני המלחמה החלו להרגיש בטומאשוב את המתח והדאגה של היהודים על רקע התגברות האנטישמיות וההתנקלויות כלפיהם בעיקר בגרמניה אך גם בפולין ובטומאשוב .

• בשנים שקדמו למלחמה החלה עזיבה של יהודים את פולין .היעדים היו ארה"ב דרום אמריקה וכמובן גם ישראל . גם מטומאשוב היגרו מספר משפחות ליעדים החדשים .

• בפולין היתה באותה תקופה מפלגה ימנית קיצונית "מפלגת האנדקים" שאימצה את עקרונות המפלגה הנאצית בגרמניה . גם בטומאשוב פעלה מפלגה זו וחבריה החלו להתנכל ליהודים בדרכים שונות .

• שרה זוכרת את האנדקים הצעירים שהתייצבו בפתחם של החנויות השייכות ליהודים וליד דוכני היהודים ביום השוק השבועי והרתיעו קונים להיכנס ולקנות אצל היהודים ,ודרשו מהקונים לקנות רק אצל פולנים .במקרים מסוימים אף מנעו בכוח כניסה לחנות יהודית והכו קונים שלא צייתו להם.

• בתאריך 1.9.1939 פרצה המלחמה וכוחות הצבא הגרמני פלשו לפולין ובתוך פחות מחודש ימים כבשו אותה והשתלטו על כל עריה וכפריה .

• ביו ה' 6.9.39 ,יום השוק בטומאשוב ,הגיעו מטוסי הפצצה גרמניים והפציצו את טומאשוב וכל היישובים באזור . בטומאשוב נמנו כ-150 הרוגים מההפצצה ועוד כמה מאות פצועים ,ובתים רבים נהרסו או ניזוקו קשה, בתוכם בתי כנסת רבים וגם בית הכנסת הגדול שנפגע קשה .

• משפחת פוגל נמלטה לשדה פתוח בסמוך לבית העלמין היהודי ,שם הסתתרה מספר שעות ולפנות ערב חזרה לביתה שם הם פגשו בהרס הרב שנגרם באזור

• ב-13.9.39 כבשו הגרמנים את טומאשוב והחזיקו בה כשבוע ימים ופעלו בהחזרת הסדר ובסילוק סימני הקרבות שהיו באזור (כלי נשק ,כלי רכב ,עגלות ,פגרי בהמות וכל ההרס שנותר לאחר ההפצצה והקרבות).

• משפחת פוגל החליטה לעזוב את טומאשוב והתפצלה לשני חלקים, ההורים והבן מאיר נסעו לטישביץ הסמוכה,מקום מוצאו ומשפחתו של האב יקותיאל ,ואת שתי הבנות שרה וברכה שלחו עם בני משפחת גרינבוים (אצלם עבד הבן הבכור מאיר) לכפר סמוך אחר בקרבת טומאשוב . אך כעבור ימים אחדים חזרו כל בני המשפחה לביתם בטומאשוב .

• שבוע ימים ממועד כניסתם ,עזבו לפתע הגרמנים את העיירה ובמקומם נכנסו כוחות של הצבא האדום .שינוי זה עודד את היהודים בטומאשוב והם הרגישו הקלה גדולה והפחתת הסכנה שחשו מצד הגרמנים .

• ואולם תהפוכות החיים רק החלו וכעבור שבוע נוסף הודיעו נציגי הצבא האדום כי הם קיבלו הנחיות חדשות ועליהם לסגת לקו גבול חדש, ממזרח לקו הנוכחי, על נהר הבוג .התברר כי זהו קו הגבול המדויק עליו הסכימו הסובייטים והגרמנים בהסכם מולוטוב-ריבנטרופ מ- 23.8.1939

• מפקדי הצבא האדום הודיעו לתושבים כי מי שיהיה מעוניין ללכת יחד עימם מזרחה לתוך השטח שבשליטת הסובייטים ,הצבא יאפשר זאת ואף יסייע למעוניינים בכך ,בטרם כניסת הצבא הגרמני.

• אימא של שרה, חיה,פנתה אל המטה של הכוח הסובייטי בטומאשוב ,ומסרה כי יש לה אח שהוא קצין בצבא האדום בעיר "ולדימיר" בבלארוס . הקצין האחראי עשה מספר ברורים לאימות הפרטים. לאחר שאומתו ,העמיד הקצין לרשות משפחת פוגל רכב צבאי, להעמסת הדרוש להם, ולהסעתם לעיר ולדימיר שם נמצא אחי האם. הרכב עם משפחת פוגל יצאה לדרך ביום חג שמחת תורה סתיו- 1939 .

• לאחר שעות רבות של טלטולים בדרכים הקשות והעמוסות בתנועת פליטים שבורחים מזרחה מאימת הגרמנים ,הגיעה משפחת פוגל לבית הדוד בוולדימיר .והנה מתברר כי ביתו מלא עד אפס מקום בפליטים אחרים .

• הדוד הקצין ,הסדיר להם מקום זמני בבית-ספר לשם נוקזו פליטים רבים והבטיח לאתר עבורם מקום אחר ,וכך היה. כעבור מספר ימים איתר עבורם הדוד דירת חדר בודד בכפר סמוך שתקרתו הייתה עשויה קש ורצפתו הייתה אדמה חשופה ,ועבורו נאלצו לשלם מראש 3 חודשי שכירות .

• שרה זוכרת היטב את התקופה הזו (הייתה בת-17) ואת ההתגייסות שלה ושל אחיה מאיר לעזרה בפרנסת המשפחה .הם נהגו להשכים קום והיו יוצאים מהכפר לעבר העיר ולדימיר ובפאתי העיר נכנסו למאפיה,קנו כמות קטנה של דברי מאפה ,אותם מכרו בין דוכני השוק במחיר גבוהה יותר ובסוף היום היו שבים הביתה עם הכסף שהרוויחו ועם כמות קטנה של דברי מאפה שהביאו למשפחה.

• חלפו חודשים אחדים של אי-ודאות ומה יהיה , והנה יצאה הודעה מטעם השלטונות הסובייטים אל כל הפליטים שמתגבשת תכנית לפנותם מהאזור. האופציות היו לחזור לבתיהם בפולין או להתפנות אל תוך עומק ברה"מ.

• משפחת פוגל החליטה שאין לה לאן לחזור בטומאשוב, ובחרה לעבור לתוך ברה"מ. כעבור ימים אחדים הודיעו להם השלטונות כי הם מיועדים לעבור לאזור הרי אורל ועליהם להתארגן בהקדם .

• משפחת פוגל התארגנה לנסיעה הממושכת ,וכעבור מספר ימים הם הועלו על רכבת לעבר הרי אורל .המסע המפרך נמשך כ-3 שבועות עד שהגיעו למחוז סברדלובסק שבהרי אורל .

• היעד הסופי היה העיר "אלאפאייבסק" ושם ירדו מהרכבת והועברו למחנה עבודה נטוש (השומרים והסגל היו אסירים פוליטיים בהווה או בעבר) ושם החלו להתארגן לשהייה ממושכת .

• לאחר תקופת התארגנות קצרה נשלחו כל הפליטים הבוגרים לתעסוקה בתחומים שונים ,והצעירים שולבו בבתי-ספר במקום.

• שרה שהייתה בת 18 שובצה לעבודה כתופרת מדים לחיילי הצבא האדום. אבא יקותיאל שובץ למשטרה המקומית ואימא חיה החלה לעבוד בניקיון באחד המפעלים באזור.אחיה מאיר השתלב בתחום אינסטלציה בהתחלה כשוליה. האחות הצעירה ברכה שולבה ללימודים בבית-ספר מקצועי במקום שריכז אליו תלמידים ממשפחות חלשות באזור וביניהם היו גם עבריינים צעירים .

• כעבור זמן לא רב גייסו הסובייטים את האח מאיר לצבא האדום כאזרח, והעבירו אותו לאזור אחר סמוך לעיר "רבדה" .מאיר הצליח מאד בתחום שעסק בו והתקדם בהירארכיה הצבאית.

• אבא יקותיאל רצה להגדיל את הכנסת המשפחה והחל לעסוק מעט גם במסחר של טבק (בנוסף לעבודתו במשטרה המקומית) אחת הלקוחות שלו לא הייתה שבעת רצון מהרכישה שעשתה אצלו ,פנתה למשטרה וטפלה עליו האשמות שונות . אבא נעצר וכעבור זמן קצר הועמד למשפט ונגזרו עליו 5 שנות מאסר. ואולם לאחר השתדלויות רבות מצד גורמים שונים שוחרר כעבור 3 חודשים ונשלח לביתו .

• כל הפרשה הזו עם החקירות וההאשמות ,ועל רקע בריאותו הרופפת,התקשה אבא להתאושש ולהחלים,ומצבו הבריאותי הלך והידרדר וכעבור מספר שבועות נפטר .

• בני המשפחה הביאו את האב לקבורה בבית העלמין של אלאפאייבסק שם הוקצתה חלקה נפרדת עבור היהודים .

• פטירתו של האב גרמה זעזוע קשה למשפחה והם היו אובדי עצות כיצד להמשיך הלאה לבד .לבסוף התגבש רעיון לעבור לעיר רבדה, היכן שחי ועבד האח מאיר והגיע למעמד טוב במקום עבודתו .

• האח מאיר החל לארגן את האישורים הדרושים וכעבור מספר שבועות עברה המשפחה לעיר רבדה (שנת 1944)

• במקום החדש בעיר רבדה החל המצב להתייצב וכל בני הבית תרמו את חלקם לפרנסת המשפחה וכמובן האח מאיר סייע ותמך מקרוב ודאג לכל מחסורם. כך חיה המשפחה עד יוני 1946 .

• לאחר המלחמה החלה פעילות פוליטית ערה בפולין ונציגי מפלגות שונות החלו להגיע לערים בברה"מ שם היו ריכוזים של אזרחים פולנים, שמרביתם היו יהודים פליטים כמובן, כדי להשיג את תמיכת היהודים במפלגתם .

• בני משפחת פוגל נרשמו לאחת המפלגות אשר סייעה להם בהתארגנות ובעזיבת העיר רבדה .המארגנים הסדירו למשפחה מקומות ברכבת שיצאה מערבה לפולין, שלקחה אותם עד לעיר לודג' שם הם נדברו להיפגש עם הדוד (האח של אימא) ברל-דב .ואכן הדוד חיכה להם בתחנת הרכבת ולקח אותם לביתו והם חיו אצלו כחודש ימים בחדר אחד.

• בתום החודש שכרה משפחת פוגל דירת חדר והחלו בחיים עצמיים מבלי לדעת לאן יתפתחו הדברים ,אך השאיפה הכללית הייתה עלייה לישראל.

• בני המשפחה החלו לחפש תעסוקה ופרנסה .האח מאיר פתח חנות קטנה למכירת בדים .החנות החלה להצליח והתרכזה במכירת חליפות .

שרה לקחה קורס תפירה באור"ט ובסיומו החלה לעבוד כתופרת בבית.

• בתקופה ההיא היה בלודג' ריכוז גדול של פליטים יהודיים ושרה רכשה לה חברות חדשות וחידשה קשר עם חברות וותיקות מטומאשוב – רבקה הובר, מאלי שפירא וכו'

• משפחת פוגל שהתה בעיר לודג' עד סוף שנת 1949 ואז הושלמו כל הסידורים הדרושים לעליה לישראל .שליחי הסוכנות העבירו אותם לאיטליה ושם הם עלו על האוניה "נגבה" והפליגו לישראל .

• בהגיעם לחיפה הם הועברו למחנה העולים "מחנה ישראל" שהיה ממוקם סמוך לעיר לוד . במחנה זה שהו כ-6 חודשים.

• בקיץ 1950 הם עזבו את מחנה העולים ועברו להתגורר בשכונת מנשייה בבית ערבי נטוש (שכונה ישנה בין יפו לתל-אביב שאינה קיימת היום) קרוב למסגד חסן בק מול הדולפינריום . וכך החלה משפחת פוגל את חייה בישראל .

רשם העדות :יחיאל נרקיס

עמותת יוצאי טומאשוב