ויינשטיין-דיכטרמן רבקה
ילדה שורדת בשואה יחידה מכל משפחתה

קורות משפחת רבקה דיכטרמן מהעיירה לשצ'וב בתקופת השואה

סיפור הישרדות מדהים של נערה בעיירות דרום מזרח פולין

 

• רבקה נולדה בלשצ'וב בשנת 1927 כבת בכורה לאבא יצחק דיכטרמן ולאימא גיטל לבית קהאן. ההורים של אבא : סבא דוד , סבתא פראדל.

ההורים של אימא : סבא עזרילקה , סבתא ריבצ'ה.

אחים של רבקה : יוסלה , הרשל (צבי אלימלך).

• המשפחה התגוררה באזור הכניסה לעיירה בבית בן 2 קומות .בקומה התחתונה התגוררה המשפחה ובחלק אחר של הקומה היה מחסן תבואה .אביה היה סוחר תבואה ואף עסק בסחר שדות ויערות. אימא אף היא עזרה בניהול בית המסחר. המצב הכלכלי בבית היה טוב מאד.

• החקלאים, שהיו בד"כ גויים, היו קוצרים את התבואה ומוכרים את הגרעינים לאבא יצחק ובעלי טחנות הקמח מכל עיירות הסביבה (טומאשוב ,ראבארוסקה וכו') קנו מהם את הגרעינים .

• בהגיע רבקה לגיל 6 היא החלה ללמוד בבי"ס יסודי פולני שם למדה 5 שנים עד שנת 1939 (רבקה זוכרת שבית הספר שכן בצריף עץ ובשנתיים האחרונות עבר למבנה אבן).

• בלשצ'וב חיו ערב המלחמה כ-1000 יהודים שהיוו מעל 90% מכלל התושבים. הפולנים המעטים התגוררו בשולי העיירה.

• יהודי לשצ'וב עסקו לפרנסתם בעיקר במסחר זעיר,בעלי מלאכה ,רוכלות ומעט מקצועות חופשיים. בעיירה לא היה חשמל ולא מים זורמים .

• יהודי העיירה הקימו סניף בנק לסייע למסחר ולתושבים והיו גם מוסדות של צדקה ועזרה הדדית .מידי יום שלישי בשבוע התקיים בלשצ'וב שוק ושם התקיימו עיקר חיי המסחר של היהודים.

• בבית הספר התנהלו החיים באופן שגרתי ללא אירועים מיוחדים. רבקה אינה זוכרת אירועים של אנטישמיות ואולם מדי פעם נתקלה בתלמידים פולנים הצוחקים ומקניטים ילדי יהודים בעניין לבושם ושפתם (אידיש).

• רבקה זוכרת את החגים הפולניים שנחוגו בבית הספר כגון : יום העצמאות הפולני הנחוג בחודש נובמבר ויום הקונסטיטוציה בחודש מאי.

• רבקה גם זוכרת היטב את כל חגי ישראל עפ"י המסורת ארוכת השנים :פורים , ראש השנה ותשליך ,סוכות ,ל"ג בעומר ,שבועות ,חנוכה וכו'. בשבתות וחגים לא הלכו הילדים היהודיים לביה"ס הפולני וכל החנויות של היהודים היו סגורות גם בימי שבת וגם בימי ראשון.

• אחה"צ למדו הבנים לימודי קודש ומעט עברית במסגרת "החדר".הבנות למדו עברית באופן פרטי במימון ההורים (מי שיכל).

• בלשצ'וב התפתחה מאד התנועה הציונית והרבה מפלגות ציוניות תפסו אחיזה במקום כגון :ציונים כלליים , בית"ר , פועלי ציון וכו' . כמו כן זוכרת רבקה כי מספר משפחות עלו לישראל בשנות השלושים כגון : משפחת גלרנטר ,זוהר , אלבוים ,אייזן ,משפחת שיף המלונאים וכן דוד של רבקה אברהם אח של אבא. חלקם אף רכשו נכסים ומגרשים בארץ .היו גם כאלה שלא הסתדרו בארץ ושבו לפולין ואח"כ נספו בשואה .

• אבא יצחק היה יהודי ציוני שומר מצוות .לבושו היה מודרני וללא זקן .אימא אף היא הייתה דתייה אך לבושה היה מודרני בדומה לבעלה והיא שמרה מצוות וניהלה את הבית ברוח זו.

• סבא דוד התגורר בכפר קטן סמוך בשם "סטניאטין" והמשפחה נהגה לנסוע אליו לעיתים קרובות וכולם נהנו שם מאד. סבא עזרילקה היה חסיד שהשתייך לחסידות הושאטין .

• בשנה האחרונה שלפני המלחמה הייתה בבית אווירה של דאגה ומתח .החדשות שהגיעו מגרמניה על פעולותיה התוקפניות נגד שכנותיה והגזירות נגד היהודים הדאיגו את כולם.

• עוד זוכרת רבקה כי בסמוך לפרוץ המלחמה ביום שוק ,היא ראתה פולני לא מקומי שהסתובב בין החנויות וצעק לא להיכנס ולא לקנות בחנויות השייכות ליהודים ואף הוציא קונים מתוך החנויות.

• בתחילת ספטמבר 1939 נודע בעיירה על פלישת גרמניה לפולין. בשמיים החלו להופיע מטוסים גרמניים. כעבור מספר ימים הגיחו מטוסים בגובה נמוך מעל בתי העיירה וירו מספר צרורות מנשק אוטומאטי אך למזלם לא נפגע איש.

• כעבור כמה ימים בין ראה"ש ליום כיפור נכנסו כוחות גרמניים לעיירה. עם כניסתם הם סיירו ברחובות ונכנסו לחנויות ולבתי מסחר של היהודים ולקחו כל מה שמצאו לנכון .

• בשעת בוקר מוקדמת נכנסו מספר אנשי צבא גרמנים עם מעילים שחורים לביתם רבקה שמעה קודם לכן שהוריה משוחחים ביניהם שהגרמנים יגיעו גם אליהם ואימא ריכזה במהירות תכשיטים ודברי ערך ויצאה לבית הסבא כדי להסתירם. מייד לאחר לכתה נכנסו הגרמנים וערכו חיפוש בבית אך לא מצאו דבר והסתלקו.

• בפאתי העיירה הייתה ממוקמת יחידה של הצבא הפולני ותוך זמן קצר התלקח קרב עז בין הגרמנים לפולנים .במהלך חילופי האש התלקחו מס' בתים בעיירה והאש התפשטה לבתים נוספים ומרבית בתי העיירה נשרפו והיהודים ברחו לעבר הכפרים מסביב. בתום יום הקרב יצאו הגרמנים מערבה וגם הכוח הפולני התרחק מהעיירה .

• ביום כיפור ת"ש 1939 התלקחה מחדש הלחימה בין הכוחות באזור הכפר ז'ימנו שליד לשצ'וב. ההורים חששו שהקרבות יגיעו לעיר וערב יום כיפור העבירו את רבקה ושני אחיה לסבא דוד בכפר (לכפר הגיעו יהודים נוספים שרצו להתרחק מלשצ'וב והסביבה). ההורים נשארו בבית בלשצ'וב.

• ביום צום כיפור התנהלה התפילה בביתו של סבא דוד והתרכזו בו יהודים רבים (ביתו שימש בד"כ מקום תפילה ליהודי הסביבה והיה בו ספר תורה). נציין כי בכפר חנה כוח פולני גדול עם סוסים ,תותחים ,עגלות משא וכו'.

• במהלך התפילה נכנסו מספר קצינים לבית והודיעו לנוכחים כי חילופי האש קרבים לכפר ועליהם להפסיק מייד ולצאת לשדה ולחפור שוחות הגנה כמה שיותר מהר ולשהות בתוך השוחות. גם החיילים הפולנים חפרו לעצמם שוחות .

• ואכן חילופי האש הלכו וקרבו ובכפר הסמוך ז'ימנו התפשטה שריפה גדולה. סבא דוד בסיוע יהודים נוספים הוציאו מהבית את תשמישי הקדושה ,רהיטים אחדים וחפצי ערך שונים כדי להצילם אם וכאשר האש תגיע אליהם.

• תוך כדי כך הופיע אבא של רבקה שהגיע מלשצ'וב ובא לקחת את הילדים חזרה הביתה שכן נודע להורים כי בכפר מתנהלים קרבות בין הפולנים לגרמנים והכפר הפך יותר מסוכן מלשצ'וב.

• הכוח הפולני המקומי התנהל באנדרלמוסיה גדולה והיהודים גם הם היו אובדי עצות. אבא החליט לקחת את שלושת הילדים הביתה ללשצ'וב .בדרכם חזרה הופיע מולם קצין פולני ואסר עליהם להמשיך בדרך שכן הסכנה גדולה.

• אבא ושלושת הילדים נאלצו לחזור לביתו של סבא. בהגיעם לא מצאו בבית אף אחד וגם הכוח הפולני עזב את המקום. לאחר חיפוש קצר נמצא סבא וקבוצת היהודים באחד השדות המרוחקים ,שם הסתתרו עם ספר התורה.

• בחלוף השעות החל האזור להירגע וכולם חזרו לביתו של סבא לתפילת נעילה.

• במוצאי יום כיפור חזרו רבקה,אביה ואחייה לביתם בלשצ'וב .השמחה הייתה רבה שכולם בריאים ושלמים. אימא סיפרה כי גם בביתם התקיימה תפילת יום כיפור מרכזית שכן ביתם היה אחד הבודדים ששרד וניתן היה לאכלס בו קבוצה של מתפללים. ועוד סיפרה בהתרגשות כי קצין מהכוח הפולני היה רופא יהודי לא דתי אך רצה להתפלל תפילת יזכור לזכר אימו.הדבר השאיר רושם עז עליה.

• הימים הבאים היו רגועים יותר וכוחות צבא לא נכנסו לעיירה. אך ארבעה ימים לאחר מכן (בסוכות) עברו בעיירה חיילים פולנים נסוגים שנראו מובסים ,ללא מפקדים וללא נשק. לשאלות שנשאלו השיבו כי הרוסים עומדים להיכנס ולכבוש את האזור. בין החיילים הפולנים היו גם חיילים יהודיים מלשצ'וב (כגון משה גולדפרב.

• ואכן באותו היום אחה"צ נכנסו כוחות של הצבא האדום ללשצ'וב. חיילי הכוח שנכנס לא נראו טוב במיוחד ,לא מסודרים ומוזנחים מבחינת המדים ,הנעליים הסוסים וכו'. הם התמקמו בכל מקום אפשרי בעיירה ובקשו אוכל ושתייה.

• העיירה ברובה הייתה הרוסה ושרופה ולא היה מה לתת ומי שייתן. לאימא של רבקה לא היה קמח לאפיית לחם והיא הכינה לחם משעורה שלא טפחה ולכן היה קשה ואף אחד לא רצה לאכול אותו. כשהגיעו החיילים הסובייטים היא חששה לתת להם אך בכל זאת אמרה שאפתה ולא הצליח לה והם ביקשו ואכלו את הלחם בתאבון גדול יחד עם דגים מלוחים ישר מהחבית .

• הכוח הסובייטי לא השתהה בעיירה והמשיך לנוע בכיוון מערב. חלפו עוד מספר ימים רגועים יחסית ,והנה החלו להישמע שמועות חדשות שהצבא האדום עוזב

• את האזור ובמקומו יכנסו הגרמנים וזאת על-בסיס הסכם בין הגרמנים לסובייטים על חלוקת פולין כשקו הגבול בניהם יהיה נהר הבוג.

• השמועות גם אמרו כי מי שירצה לעבור מזרחה אל השטח הסובייטי יוכל לעשות זאת. בעיירה היו כמה יהודים שהשתייכו למפלגה הקומוניסטית ,ואלה עודדו את היהודים לעזוב ולעבור לצד הסובייטי. אחד הפעילים היה יענקל ארליך.

• ארליך הופיע גם בביתם (עם כרכרה ושני סוסים אצילים אותם לקח מאחד האצילים הפולנים "סטרובייסקי" שברח מהאזור) וניסה לשכנע אותם בכל דרך לעזוב את העיירה עם הצבא האדום ולא להישאר עם הגרמנים ואף רצה להעמיד לרשותם עגלה עם סוסים . (ארליך היה בעל חוב למשפחת דיכטרמן על שסייעה לו בעבר להשתחרר ממעצר בגין פעילות קומוניסטית מחתרתית).

• אך משפחת דיכטרמן החליטה לאחר התלבטויות קשות לא לברוח .הסיבה העיקרית התבססה על הניסיון שהיה להם ממלחמת העולם הראשונה שאז היהודים שברחו איבדו את כל נכסיהם ונאלצו להתחיל מחדש בעוד שאלו שנשארו בעיירה תחת הגרמנים סבלו מעט אך נותרו עם בתיהם ונכסיהם . בנוסף לכך לא רצו ההורים להיפרד מסבא עזריל'קה שהיה עיוור ולא רצה לעזוב את לשצ'וב (הוא התגורר בביתם באותו הזמן יחד עם הדוד שעייה ומשפחתו ודודה אסתר)

• לא כך נהגו מרבית יהודי העיירה. מאחר שמרבית הבתים נשרפו ולאנשים לא נותרה קורת גג והחורף עמד בפתח וגם הפחד מהגרמנים היה גדול ,אז אמרו האנשים שאין להם מה להפסיד והחליטו לעבור לצד הרוסי. והרוסים גם הם סייעו והעמידו כלי רכב,עגלות וסוסים עבור היוצאים. היו משפחות שהתפצלו, הבנים הגדולים והאבא עזבו לצד הרוסי והאימא נשארה עם הקטנים. או שנשארו הורים מבוגרים והצעירים עזבו עם הצבא האדום מזרחה.

• ההערכה הייתה שברחו כשני שלישים מ-1000 יהודי לשצ'וב לצד הסובייטי של הגבול.

• בשבועות הראשונים הייתה תנועה מצומצמת בין לשצ'וב לבין הצד הסובייטי והיו יהודים שחזרו ואחרים שעזבו את לשצ'וב לצד הסובייטי. המצב בכללותו היה קודר ומדאיג. הנשארים דאגו מה יהיה עם הגרמנים ,והעוזבים היו טרודים במקומם החדש הלא יציב ומודאגים בעניין המשפחות שהשאירו מאחור.

• לאחר עזיבת הצבא האדום נכנסו כוחות גרמנים לכל האזור. ללשצ'וב נכנסה יחידה גרמנית שסיירה ברחוב הראשי. הם צילמו יהודים בעיקר עם זקנים ובגדים יהודיים מסורתיים וגם הצטלמו עמם ועשו זאת לשם צחוק וביזוי. למשל ליהודי אחד גזרו חצי זקן ,צחקו עליו וצילמו אותו.

• הגרמנים החלו לארגן את ניהול העיירה. ראשית הם מינו מפקד משטרה פולני שהיה ממוצא פולקסדויטשה (בעברו השתייך לאחד העמים הגרמניים) בשם "צ'נשוך". אדם זה היה טיפוס מפוקפק שבעברו עסק בעניינים לא לגאליים ונהג לשתות לשכרה . הוא התאים מאד לגרמנים לצורך הטיפול ביהודים.

• ראשי העיירה (מאלה שנותרו) קיבלו הוראה מהגרמנים להקים וועד יהודי (גמינה) בן 12 חברים (יודנראט) וקבעו את יצחק דיכטרמן (אביה של רבקה) כיו"ר הוועד כיוון שהיה בעל ניסיון בפעילות ציבורית וידע גרמנית. ואביה יצחק אכן הקים את היודנראט ועמד בראשו.

• החיים בעיירה השתנו מקצה לקצה. הילדים היהודיים לא הורשו ללכת לבית הספר. המסחר של היהודים פסק כמעט לחלוטין שכן גם השוק נשרף בעת השריפה ונותרו כ-300 יהודים בלבד. היהודים אלתרו מלאכות שונות ועסקו בהן בבית אך המצב הכלכלי היה קשה מאד.

• בחודשים הראשונים כמעט ולא נוכחו גרמנים בעיירה (הם התרכזו בערים ובעיירות הגדולות יותר). אך משטרה פולנית פעלה עפ"י הוראות הגרמנים והוקמה גם מועצה וראש מועצה והם ניהלו את העיירה .

• באחד הימים של תחילת חורף 1940 הגיע לפתח ביתם פולני שבעברו היה קצין בצבא הפולני והחל לצעוק ולטעון שיצחק דיכטרמן לקח ממנו כסף ואף השפיל אותו לאחר שהוא וחייליו נכנעו לגרמנים. לאחר זמן מה הלך לתחנת המשטרה והגיש תלונה נגד יצחק. שוטרים הגיעו לבית דיכטרמן, ערכו חיפוש מדוקדק ולא מצאו דבר אך לקחו את אבא למעצר בבית המעצר בטומאשוב. האשמה שייחסו לו הייתה שהוא קומוניסט ופועל נגד הגרמנים.

• אימא גיטל ראתה שאבא לא חוזר הביתה והחלה לברר להיכן נלקח ומצאה שהוא בטומאשוב. אימא נסעה לטומאשוב והצליחה להגיע לקצין האחראי ולשכנעו שבעלה איננו קומוניסט והיא יכולה להביא עדים פולנים שיאשרו זאת אך כל העדים שפנתה אליהם סרבו להעיד מפחד שיתנכלו להם.

• אימא נאלצה לחזור לקצין ולספר לו את האמת וביקשה שבכל זאת יגיע ללשצ'וב ויוכח בעצמו כי בעלה אינו קומוניסט ואינו פועל נגד הגרמנים ,להפך הוא ראש היודנראט בעיירה ומטפל בכל הנושאים שבין היהודים לגרמנים.

• הקצין נעתר לבקשה והגיע לביקור בביתם ולבסוף שוכנע כי אבא יצחק אינו קומוניסט ושיחרר אותו לביתו.

• בתחילת שנת 1940 הקימו הגרמנים מחנה צבאי במגרש ריק ליד בית הכנסת הגדול. במחנה הייתה מרפאה ומטבח גדול ולשם הביאו קבוצה של אנשי צבא גרמנים ואוסטרים די מבוגרים. אנשים אלה היו אנשי מקצוע בתחום בניה וסלילת כבישים.את בית הכנסת הגדול (שלא נפגע בשריפה) הפכו למחסן ציוד ואספקה.

• הגרמנים גייסו באמצעות היודנראט כ- 30 עובדים צעירים וצעירות ,והחלו לבצע עבודות תשתית ובינוי של כבישים חדשים מאספלט במקום כבישי האבן הישנים וגם בנו והרחיבו מסילות ברזל. העבודות התרכזו בכיוון מזרח עד נהר הבוג המפריד בין הגרמנים לרוסים ,כהכנה לקראת המתקפה הגרמנית הגדולה נגד ברה"מ המתוכננת לאביב 1941 "מבצע ברברוסה".

• יצוין כי אנשי המקצוע הגרמנים והאוסטרים נהגו עם היהודים, שגויסו לעבוד עמם, בידידות ובכבוד ואף באו לבקר בביתם מידי פעם בערב. היה בניהם רופא קשיש כבן 80 ורבקה זוכרת שהיה מחלק סוכריות לילדים וחיפש חברה לשוחח.

• בתחילת הקיץ של 1940 נקרא היודנראט להנהלת העיירה שם הורו להם שכל יהודי מעל לגיל -15 חייב לענוד סרט שרוול עליו יסומן מגן דוד כחול.

• באוגוסט 1940 בתשעה באב באמצע הלילה התרחשה אקציה ע"י הגרמנים בה נתפסו יהודים צעירים אשר הועלו על משאיות ונלקחו למחנה עבודה סמוך לעיירה בלז'ץ (שם בסמוך עבר הגבול בין גרמניה לברה"מ). למחנה זה הובאו צעירים יהודים מערים ועיירות נוספות לצרכי עבודה.

• הצעירים נלקחו לצורך ביצוע עבודות חפירה וביצורים רחבי הקף עבור הצבא הגרמני לקראת ההתקפה על ברה"מ. הם עבדו שם כחודשיים עד ערב ראה"ש תש"א 1940 .

• בתקופה זו אושר לנציג הקהילה לבקר אותם אחת לשבוע ולהביא להם מכתבים , אוכל וכביסה נקייה. אבא של רבקה לקח על עצמו לבצע את הביקור השבועי למרות הסכנות הכרוכות בכך ,כיוון שאחרים פחדו לנסוע בדרכים.

• באחת הפעמים שאבא נסע למחנה העבודה בבלז'ץ ולאחר שהשלים את הביקור אצל היהודים מהעיירה ועמד לצאת מהמחנה ,עצרו אותו מספר חיילים גרמנים וטענו כי לא הסיר בפניהם את כובעו במידה הדרושה ,ודרשו שיחזור ויעשה זאת שוב ושוב ותוך כך הצליפו בו במגלבים שהיו בידיהם. לבסוף הוא הצליח להיחלץ מהם ולהגיע לעגלה ולנסוע הביתה כאשר כל גופו מלא חבורות ופצעים בקושי רב הצליח להגיע הביתה כשהוא חבול ורצוץ ולא היה מסוגל לשבת. אבא סיפר אח"כ כי אותו קצין גרמני ששחרר אותו מהמעצר בטומאשוב פגש בו באחת הנסיעות לבלז'ץ ויעץ לו להפסיק לנסוע לשם כיוון שמסוכן ,אך הוא המשיך לנסוע כי ראה בכך חשיבות רבה עבור הצעירים ובני משפחותיהם.

• בתחילת שנת 1941 החלה תנועה עצומה של כוחות צבא אדירים על נושאי גייסות , משאיות ,טנקים ,תותחים וכו'. הכוחות הללו עברו בלשצ'וב בכביש החדש שסללו (באמצעות היהודים). תנועת הכוחות נמשכה יום ולילה בכיוון מזרח לעבר קו הגבול עם הסובייטים ונמשכה מספר חודשים.

• רבקה זוכרת כי מידי פעם עצרו יחידות שונות בעיירה וקנו בעיקר מזון טרי (בעיקר ביצים וחמאה) וכיוון שלא היה להם כסף נתנו בתמורה שמיכות איכותיות ,בשמים ,סבונים, שעונים וכו' שהביאו מצרפת (שם שהו לאחר שכבשו של צרפת).

• אחיה של רבקה יוסלה שהיה אז כבן 11 ,עסק אף הוא בסחר החליפין ומידי פעם הביא הביתה שמיכה, שעון בתמורה לביצים וחמאה.

• כשבוע לפני תחילת מבצע "ברברוסה" התמקמו כוחות עצומים של הצבא הגרמני בכל שטחי העיירה ובין הבתים וכן מסביב לעיירה .היו בתוכם יחידות הספקה ושרותי עזר שונים של הצבא (אפילו חייטים וסנדלרים היו בניהם).

• בימים האלה נהגו החיילים להיכנס לבתי היהודים ולהכין עבורם אוכל ושתייה חמה ומסרו ליהודים "בסוד" כי בתוך מספר ימים תפרוץ מלחמה עם ברה"מ .

• המתקפה הגרמנית החלה במוצאי שבת 22.6.1941 והכוחות האדירים שהתרכזו באזור נעו לעבר הגבול הסובייטי בעקבות הכוחות הפורצים. זרימת הכוחות הגרמניים נמשכה במשך כל האביב והקיץ ובתחילת החורף החלו להגיע שמועות כי הגרמנים מתקרבים ללנינגרד ונעים גם בכיוון למוסקבה.

• בנוסף לכוחות הקרקע שנעו אל תוך ברה"מ ,פעלו גם כוחות אוויר גדולים ונתיב חזרתם לבסיסיהם עבר מעל העיירה. רבקה זוכרת זרם אדיר של מטוסים בשמיים.

• החורף של 1941 היה חורף קשה וקר במיוחד והכוחות הגרמנים נאלצו להאט מאד את התקדמותם. הקור גרם להם סבל גדול והדרכים הבוציות תקעו את השריון והרכב הממונע במקום.

• הפיקוד המזרחי של הצבא הגרמני היה זקוק לאמצעי הגנה לחיילים מהקור. וגם בעניין זה נדרשו היהודים להשתתף בנטל ולהעביר את כל הפרוות שיש להם . היודנראט בלשצ'וב נדרש להכין רשימה מפורטת של פרוות שיש לכל משפחה , לרכז את הפרוות ולהביא אותן לתחנת המשטרה ומשם זה נשלח לכוחות בחזית.

• כעבור ימים אחדים נערכו בדיקות בבתי היהודים לוודא שמסרו את כל הפרוות. בטרם הגיעם לביתה של רבקה הורתה אימא לרבקה ולאחיה יוסלה לברוח מהבית והם יצאו ורצו לכיוון הנהר להסתתר שם. בעת מנוסתם הם שמעו יריות במרחק קצר מהם וחשבו שיורים לעברם עקב בריחתם החשודה. אך התברר כי ירו באשה מבוגרת שבעלה היה פרוון ,שגם היא ככל הנראה ברחה מהבית משום שחששה מהחיפוש והרגו אותה. ברח' סמוך מאחורי בית הכנסת הגדול ,ברח יהודי נוסף בשם קריגר וגם הוא נורה ונהרג.

• רבקה ואחיה יוסלה חזרו הביתה כעבור כמה שעות והשמחה הייתה גדולה שכן אימא חשבה שהיריות כוונו אליהם והם נפגעו.

• בסוף שנת 1941 יצאו הוראות מהשלטונות הגרמניים להירשם למסגרות עבודה בעיקר בתחום החקלאות אצל בעלי משקים וחוות פולנים. ההשתייכות למסגרות עבודה הייתה חשובה ואפשרה הזנה טובה יותר ותנועה חופשית יותר באזור. לכן נוצרו הסדרים שונים בין יהודים לפולנים גם תמורת כסף.

• באותו זמן נגזר איסור חמור לצאת מתחום העיירה ללא אישור עבודה או השתייכות לקבוצת עבודה.

• אחד הקצינים הרצחניים ביותר באזור היה גרמני בשם "שולץ" . הוא היה אחראי על הז'נדרמריה באזור לשצ'וב ,קומרוב וטישביץ. מידי פעם היה מגיע לעיירה עם אנשיו והתמקם בבניין המשטרה המקומי ,שם דאגו לו לכיבוד

ומשקאות חריפים כיד המלך ולאחר שהשתכר הזעיק את ראשי היודנראט דרש מהם וודקה והכתיב להם רשימת דרישות כגון : מגפיים ,טבעות זהב ,סכומי כסף וכל פעם דברים חדשים ,ואיים שאם לא יספקו לו הוא יהרוג מספר יהודים.

• הופעתו של שולץ בלשצ'וב גרמה לחרדה גדולה ליהודים ובשלב מסוים לא השיגו עתודות וודקה בשבילו אז ערבבו כוהל עם מים וסגרו סגירה הרמטית והביאו אליו בחרדה פן יגלה את ההבדל אך זה עבר בשלום .

• באחד הימים באביב 1942 הגיע שולץ לעיירה ועוד בטרם כניסתו הבחין ביהודייה בשם שייבע באזור השכונה צ'רקאסה ,הוציא את אקדחו וירה בה. לאחר מכן המשיך לבניין המשטרה והורה ליודנראט להביא את גופתה לקבורה

• באותם ימים היה המצב הכלכלי איום ונורא ,ליהודים לא היה שום מקור פרנסה ולא היה מה להביא הביתה. איכשהו הצליחו לעשות סחר חליפין מזערי עם הפולנים .

• בפסח תש"ב (4.42) נודע בעיירה כי לטומאשוב הגיע בחור כשהוא חבול ושרוט בכל גופו וללא בגדים וסיפר כי הוא יהודי צ'כי שהגיע בטרנספורט מצ'כיה למחנה בלז'ץ שם הוא נבחר לזונדר קומנדו כלומר קבוצה של עובדים שתפקידה היה להוציא את הגופות מתאי הגזים ולהעבירם לבורות הקבורה הענקיים שנחפרו ע"י יהודים מבעוד מועד.

• היהודי הצ'כי המשיך וסיפר כי נודע לו שעומדים "לרענן" את הצוות שלו דהיינו לשלוח את כל הקבוצה להשמדה ולגייס צוות חדש מקרב המשלוחים הבאים (כך נהגו לעשות מדי זמן כדי לשמור רמת סודיות גבוהה). לכן החליט לברוח והצליח לזחול עירום מתחת לגדרות וכך נחבל ונשרט בכל גופו עד שהגיע אל מחוץ למחנה וברח עד לטומאשוב (כ-7 ק"מ) שם פגש יהודים וסיפר להם מה מתרחש בבלז'ץ.

• היהודים בהם פגש וסיפר התייחסו לדבריו בחוסר אמון מוחלט ועקב מראהו והסיפור הלא-יאמן שסיפר ,חשבו שהוא תימהוני לא שפוי (לא רצו להאמין שמס' ק"מ מטומאשוב משמידים יהודים בגז והם לא יודעים מכך).

• יומיים לפני חג השבועות ,ביום ה' ,בעוד יהודי לשצ'וב מתארגנים כפי יכולתם לגזירת הגירוש לעבור לגטו בטומאשוב ,הופיע בעיירה המפקד שולץ עם אנשיו במדי הז'נדרמריה החומים .הוא הזעיק את היודנרט וטען כי דרך הכניסה לעיירה מלוכלכת והורה להוציא את כל היהודים לנקות את הדרך מייד . אנשי היודנרט יצאו והחלו לעבור בין בתי היהודים ולמסור להם את ההוראה . שולץ לא המתין ויצא מייד לעבר הכניסה לעיירה .בדרך ראה מספר יהודים מבוגרים שלא הספיקו או לא יכלו להשתתף בניקוי הכביש ,או שלא גילחו את זקנם למרות גזירת הגרמנים להורדת הזקן (כיסו הזקן במטפחת) .שולץ הוציא

את אקדחו וירה בכמה מהם למוות. רבקה שעסקה בניקוי הכביש בקרבת ביתה עם אחיה הקטן הרשל ,ראתה את הרצח מקרוב .

• לאחר הירי המשיך בדרכו ונכנס לביתה של רבקה שם פגש בסבא עזרילקה העיוור כשהוא יושב עטוף בטליתו והתפילין עליו. שולץ שוב שלף את אקדחו וירה בו ופצעו באופן אנוש (הוא נפטר כעבור זמן קצר). אח"כ הוא ראה את אחיה יוסלה שוכב במיטה עם חום והחליט משום מה לא לפגוע בו ויצא את הבית. בחוץ הם המשיכו את מסע הרצח וירו בעוד מספר יהודים מבוגרים .

• משהשביע מעט הרוצח שולץ את יצריו החיתיים ,הוא פנה לראש היודנרט , אביה של רבקה ,יצחק, והורה לו לקחת את הגופות ולקבור אותם יחד בבור אחד בבית העלמין היהודי וקצב לכך שעה אחת .אביה ארגן קבוצה והם העבירו את הנרצחים לקבורה משותפת בבית העלמין היהודי .

• רבקה זוכרת היטב את אירועי הדמים באותו היום .לאחר רצח סבא עזרילקה , יצא אחיה החולה יוסלה מבוהל מאד מהבית והצטרף לרבקה בניקוי הכביש ושניהם לא רצו להיכנס הביתה ביודעם שסבא שוכב שם ירוי. הם נותרו בחוץ עד הערב וחזרו לאחר הלוויה של סבא וכל הנרצחים .

• אימא של רבקה סיפרה לה כי בבית העלמין לא היה אפילו מניין לומר קדיש. עוד היא סיפרה כי שפתיו של סבא עזרילקה המשיכו לנוע והם נכנסו לספק אולי הוא עדיין חי והתלבטו מה לעשות ,בסופו של דבר פסקה תנועת השפתיים והם קברו אותו עם שאר הקורבנות.

• בהתקף הרצח הזה של שולץ נרצחו 12 יהודים ולהלן חלק מהשמות שנחרטו בזיכרונה של רבקה : ויז'בה שוייחטקה , שאמה שניידר , פויילישה "בער" , חומה חיימצ'יס ,ה"קירז'נר" (תופר הפרוות) , חנה קסל , טוייבה דבורה , צ'פקאלה לרר , מכואל פאייר , עזרילקה קהאן (סבא של רבקה).

• בערבו של אותו יום רצחני הגיע לביתם מפקד המשטרה הפולנית בלשצ'וב שהיה ממוצא גרמני (פולקסדויטשה) בשם "צ'נשוך" ודרש מאביה לתת לו מייד טבעות זהב (הוא ידע שלמחרת מועברים היהודים לגטו בטומאשוב ורצה לגזול חפצי ערך בטרם יעזבו).

• מפקד המשטרה שהיה שיכור ולא יציב ,הוציא את אקדחו ואיים שאם לא יקבל את מבוקשו הוא יירה באבא .אבא יצחק השיב כי אין בידיו טבעות וכי זה עתה חזר מקבורת הנרצחים בבית העלמין. כל המשפחה עמדה ליד החלון וראתה את האירוע .תוך כדי דיבור הסיט אבא את קנה האקדח של צ'נשוך ואמר לו כי למחרת יארגן מספר טבעות ויביא לו ומפקד המשטרה נרגע מעט והסתלק .

• בחודש מאי 1942 כשבוע לפני שבועות הוזעקו כל ראשי היודנרט מעיירות הסביבה לטומאשוב ושם הובהר להם כי מקימים גטו בטומאשוב וכל היהודים

• מעיירות הסביבה יועברו לתוך הגטו. מפקד ה-ס.ס. קבע תאריך לפינוי יהודי לשצ'וב –ערב חג שבועות 1942

• כל יהודי לשצ'וב הצטוו להתייצב באותו יום ב-08:00 ליד בית הכנסת הגדול בסידור לפי קבוצות ומקומות העבודה בהם עבדו. זקנים וילדים שלא עבדו יעמדו בקבוצה נפרדת בצד. המגורשים הצטוו לקחת עמם מזון ובגדים ליומיים

• בבוקר שלפני חג השבועות התייצבו היהודים ליד בית הכנסת כפי שנצטוו (יהודי הכפרים שמסביב לא התייצבו לגירוש). בשעה 08:00 הגיעה יחידת ס.ס. מטומאשוב בראשות קצין בשם "פנצר" (שהיה שמן ונמוך) .

• הקצין הורה לאנשיו למיין את היהודים לפי קבוצות והם עשו זאת באמצעות קבוצת אנשים עם מקלות שהביאו עימם שהתברר אח"כ שהם יהודים מצ'כיה שנבחרו כנראה מתוך הטרנספורטים של יהודי צ'כיה לבלז'ץ. ליהודים האלה היה טלאי צהוב על השרוול.

• המיון שנעשה חילק לקבוצות ,צעירים וצעירות (בערך עד גיל 20-25) לצד אחד, מבוגרים וילדים לצד שני .ליודנרט ובני משפחותיהם הורו לעמוד בנפרד .רבקה זוכרת היטב שאימה כיוונה אותה ללכת לקבוצה של הצעירים , לפני שהממיין יחליט והיא אמנם החלה ללכת בכיוון הצעירים אך הגרמני ראה אותה והצליף בפניה עם הפרגול (שוט) והורה לה ללכת לצד שמאל לקבוצת הילדים (גם אימא שלה החלה להתקדם בכיוון הצעירים אך נדרשה לחזור למקומה). אח"כ הופנו גם הוריה ו-2 אחיה וסבא דוד לקבוצה זו.

• רבקה זוכרת כי עמדו שם גם אנשי משטרה פולנים וחלק מהם ניגשו לאישה אחת (שמה היה חנה מינקס) שבעבר הייתה לה חנות נעליים והיא נחשבה עשירה ודרשו ממנה זהב. האישה ענתה שאין לה אז הם לקחו אותה לצד המגרש וירו בה.

• לתאוות הבצע והרצח שלהם לא היה גבול והם דרשו מהיהודים הממתינים לטרנספורט לטומאשוב עורות למגפיים ונעליים. אישה צעירה בשם מלטצע שלמשפחתה הייתה בעבר חנות עורות ,אמרה שהיא מוכנה ללכת להביא עורות והם נתנו לה ללכת לביתה בליווי מזכיר היודנרט (שמו היה אהרלה ביינוול). השניים לא שבו חזרה וכנראה מצאו מסתור.

• בתום הסלקציה הקצין הגרמני פנה לאבא של רבקה ודרש את מפתח הבית והפנה לשם את קבוצת הצעירים. לאחר מכן עלו אנשי ה-ס.ס. עם מדיהם השחורים על רכבם ונסעו לדרכם והשאירו את קבוצת השומרים היהודיים מצ'כיה להוציא את הטרנספורט לטומאשוב ולשמור עליו לאורך הדרך.

• בשעה 10:00 הועלו הזקנים ,המבוגרים והילדים על עגלות שהוכנו מבעוד מועד אך לא היה מקום לכולם וחלק נאלץ לצעוד ברגל לכיוון טומאשוב (מרחק של 27 ק"מ) בהשגחת קבוצת השומרים היהודים מצ'כיה .רבקה ומשפחתה צעדו ברגל פרט לסבא דוד שנסע בעגלה עם קבוצת הקשישים.

• בדרך הם חלפו על פני מספר כפרים ובסמוך לכפר וולקה החלה הדרך לחצות יער וכל פעם מספר צועדים החלו לפנות ליער לצורך עשיית צרכים ולא שבו לשיירת הצועדים והשומרים היהודיים לא עשו מזה עניין.

• כעבור כמחצית הדרך לאחר שחלפו על-פני הכפר רעחאן (גם משם גורשו היהודים לגטו בטומאשוב) נראה כי היער מגיע לקיצו והזדמנות הבריחה נשמטת מידיהם ואמה שכנעה אותה לברוח ליער כמו אחיה יוסלה שברח עם חברו וכמו רבים אחרים. רבקה חששה מאד אך החליטה לנסות והחלה לצעוד עם חברתה ליער תוך שהיא מסתכלת לצדדים. השומר היהודי הבחין בהן וצעק לעברן לחזור מייד לשיירה והן חזרו מייד והדרך עזבה את היער ואפשרות הבריחה פחתה.

• אימא של רבקה דאגה והצטערה על הזדמנות הבריחה שפוספסה. בשלב הזה נכנס אבא לשיחה ערה עם השומר היהודי כיצד התגלגל לאזור. בינתיים הם הגיעו לנקודה שם תיקנו את הדרך והייתה שם ערימת חול גדולה ואז אימה הורתה לה ללכת מאחרי הערימה לעשות צרכים ולהישאר שם עד שהשיירה תחלוף ורבקה יחד עם חברתה הלכו מאחרי הערימה תוך כך שאביה מדבר עם השומר ומסיח את דעתו מהבנות.

• הייתה כבר שעת אחר הצהריים ,ושתי הבנות שהמתינו עד להתרחקות השיירה, חזרו לדרך והחלו לצעוד חזרה בכיוון לשצ'וב. מאחוריהם הגיעה עגלה עם פולני ושאל לאן הם רוצים להגיע ולקח אותם חזרה לעיירה.

• בהגיעם ללשצ'וב היה כבר ערב והם הלכו לביתה של החברה ושם הם מצאו להפתעתם את הוריה ואת אחיהם של רבקה ושל החברה ועוד כמה משפחות שכולם ברחו במהלך הצעידה לטומאשוב.

• היה זה ערב חג שבועות והנרות דלקו והם נכנסו לבית שהייתה בו מעט אווירת חג אך המצב הכללי היה קודר ומדאיג. הורי חברתה של רבקה אמרו לרבקה כי היא ואחיה יוכלו להישאר רק ללילה אחד ולמחרת עליהם לעזוב עקב העדר תעודות. הם ישנו באותו לילה על הרצפה .

• למחרת בבוקר עזבה רבקה עם אחיה יוסלה את בית חברתה אך מבלי לדעת לאן תפנה. לבסוף החליטה ללכת לכפר "ז'ימנו" שם הייתה חווה של פריץ שהעסיק בעבר יהודים (גם את רבקה). בהגיעם לחווה מצאו אותה ריקה (גם לפולנים היה אז חג במקביל לשבועות).

• רבקה החליטה ללכת לביתו של סבה בכפר סטיניאטין (הוא כבר לא היה בבית באותה עת ,הוא הועבר לטומאשוב) ובשעות אחה"צ הם הגיעו לביתו אך גם שם לא מצאו אף אחד.

• חוסר האונים היה גדול. רבקה בת ה-15 ואחיה יוסלה בן ה-11 שאינו מסוגל כמעט ללכת עקב שלפוחיות ופצעים שנגרמו לו בכפות הרגליים כתוצאה מהליכה יחפה יום קודם בצעדה לטומשוב והבריחה חזרה ללשצ'וב. רבקה חשה

את כל כובד האחריות שרבצה עליה. עד היום עברה את החוויות יחד עם הוריה וכעת היא לבד ובנוסף יש לה אחריות על אחיה שמתקשה ללכת.

• רבקה ויוסלה המשיכו בדרכם לביתו של פולני בשם "פייסצקי" שלפני המלחמה היה בקשרי עבודה וידידות עם סבא דוד ,והם הגיעו להסדר שהמשק של סבא יירשם על שם פייסצקי והמשפחה של סבא תהיה רשומה כעובדת אצל פייסצקי. בביתו של הפולני פגשה רבקה 2 בני דודים שלה מניה וישראל שעבדו אצל הפולני והיו עם ניירות מסודרים. בערב הלכו רבקה ואחיה עם בני הדודים לביתם באותו הכפר.

• בבית טיפלו בפצעים של יוסלה ככל שיכלו ולמחרת נשארו רבקה ואחיה בבית הקרובים. כך נמשכה השהייה שם יומיים והפצעים החלימו כמעט לגמרי.

• בבוקר היום השלישי שמעה רבקה מתוך הבית רעש חזק מהחצר ונבהלה מאד כי חשבה שאיתרו אותם. היא הסתכלה החוצה והבחינה בדמות אישה עם צעיף גדול וסינר לבן למותניה כמנהג הכפריות. כשהדמות הסתובבה אליה הבחינה רבקה שזו אימה. ההתרגשות והשמחה היו גדולים וכל המשפחה התאחדה שוב.

• ההורים סיפרו כיצד הצליחו לחמוק מהגרמנים בטומאשוב. כאשר הם הגיעו לטומאשוב (אבא ,אימא והרשל האח הקטן) נודע להם כי הם מתוכננים להישלח הלאה לבלז'ץ ואז כבר התחזקו השמועות כי בבלז'ץ יש מחנה השמדה (זה הזכיר להם את היהודי ממוצא צ'כי שהגיע עירום לאחר שברח מבלז'ץ וסיפר על ההשמדה המתבצעת שם). ההורים והאח התחמקו לתוך בית נטוש בטומאשוב ושם הסתתרו מספר ימים. אח"כ החליטו לשוב ללשצ'וב ויצאו לדרך. באחד הכפרים בדרך הכיר אבא את האחראי על משרד העבודה (שקיבל כספים וסיפק תמורתם אישורי עבודה ליהודים) שילם לו משהו והוא הסדיר למשפחה אישורי עבודה אצל הפריץ קולוצ'קובסקי בכפר דובוז'ק.

• השהיה בבית הקרובים הייתה מאד מסוכנת והמשפחה יצאה לדרך והגיעה לבית הפריץ בדובוז'ק.

• אל הפריץ "קולוצ'קובסקי" הגיעו יהודים נוספים מהעיירה טישוויץ לעבוד אצל הפריץ. בסה"כ התרכזו שם כ-30 יהודים מלשצ'וב ומטישוויץ וכולם התגוררו במבנה אחד שהיה בו חדר אחד גדול ומטבחון קטן. רבקה ואימה ישנו במטבח.

• כאן המקום לספר על אחת הבחורות בקבוצה מרים ברגר. מרים ילידת לשצ'וב עשתה "הכשרה" ועלתה ארצה באמצע שנות ה-30 אך לא השתלבה לשביעות רצונה וב-1938 חזרה ללשצ'וב. באקציה הגדולה של ערב שבועות נשלחה עם אמה ושאר יהודי לשצ'וב לטומאשוב ומשם מייד לבלז'ץ ואף הוכנסה לתוך המחנה בכיוון להשמדה. בתוך המחנה ,היא סיפרה ,ראתה את המבנים ושמעה צעקות חזקות וזיהתה את קולה של חנה מחואל (מיכאל) פאייר. מרים החליטה מייד לנסות לברוח ורצה לעבר הגדר וכשהגיעה הזדחלה מתחתיה במהירות

תוך שהיא נפצעת ונשרטת בראשה ,בפניה ,ברגליה ובידיה אך למרות הכול הצליחה לברוח וחזרה ללשצ'וב.

• בקבוצה היה אדם נוסף מלשצ'וב בשם "בס" שאף הוא הצליח לברוח מבלז'ץ , וכעבור מספר ימים הגיע ללשצ'וב ואח"כ הצטרף לקבוצת העבודה בדובוז'ק.

• למחרת בבוקר יצאו כולם לעבודת האדמה בשדותיו של הפריץ. העבודה הייתה לפי עונות השנה (באותה תקופה עסקו בדילול סלק סוכר ואח"כ עברו לקטיף "חמל" (ממנו עושים בירה), קציר תבואה ,הוצאת סלק סוכר ,תפוחי-אדמה.

• קבוצת היהודים עם משפחת דיכטרמן עבדו וחיו כך עד ראש השנה תש"ג 1942.

• במוצאי ראה"ש בחצות הלילה הגיע אל הבית בו התגוררו מפקד משטרת לשצ'וב צ'נשוך יחד עם שוטר נוסף. המפקד נראה שתוי. הוא שאל בקול רם האם גר כאן דיכטרמן. אבא ישן בחדר הגדול יחד עם 2 האחים הקטנים ומפקד המשטרה החליט להשאירם ולקחת רק את אבא.

• לא חלפו אלא כמה דקות והשוטר המלווה של המפקד חזר אל הבית ,דפק על החלון ואמר בפולנית "תוך שעה לקבור אותו " אך אף אחד לא העז לצאת החוצה בחושך המוחלט והם המתינו בחרדה גדולה עד הבוקר.

• בבוקר מוקדם יצאו אימא ,רבקה ויהודי נוסף לאתר את אבא ומצאו אותו ללא רוח חיים בצד הכביש לא רחוק מהבית. אבא היה שכוב על הגב עם הז'קט המשובץ שלו ואימא לא מצאה על גופו סימני פציעה או ירי.

• אימא חיפשה בכיסים ומצאה כסף וארנק ושעון זהב ומספר תכשיטים ,שידעה על קיומם. אך לא מצאה את תעודת הזיהוי שלו והגיעה למסקנה כי מפקד המשטרה ,שבעבר איים להרוג את אבא שלא סיפק לו זהב כפי שהבטיח ,הגיע כעת לממש את איומו ,ולקח את תעודת הזיהוי של אבא כדי להוכיח לחבריו שביצע את הבטחתו.

• אימא ביקשה ממספר יהודים מהקבוצה לסייע לה לקחת את אבא לקבורה ואכן הם לקחו אותו לגבעה סמוכה שהיו בה מספר שוחות חפורות משנת 39 ובאחת השוחות הללו קברו את אבא. רבקה לא השתתפה בהלוויה ונשארה בבית עם אחיה הקטן הרשלה. האח הגדול יותר יוסלה השתתף.

• רבקה ,אמה ושני אחיה ישבו שבעה על אבא יצחק ולא יצאו לעבודה. במהלך השבעה הגיעה קבוצת גרמנים למקום בו עבדה קבוצת היהודים ,לקחו עמם 4 יהודים (שניים מלשצ'וב) וירו בהם למוות בקרבת מקום. זאת שמעה רבקה מחברי הקבוצה כאשר שבו מהעבודה.

• לאחר אירועים קשים אלה הייתה חרדה גדולה ואי וודאות שנתנו את אותותיהם בקרב כל הקבוצה.

• ושוב עברו מספר ימים ובסמוך ליום כיפור תש"ג (1942) הגיעה בשעות הצהריים כיתת חיילים גרמנים. החיילים נכנסו לתוך המבנה וביצעו סלקציה של כל הגברים הצעירים (כ- 17) ולקחו אותם עמם. במבנה המגורים נשארו הנשים והילדים. החרדה גברה מאד שכן העריכו כי את הצעירים החזקים לקחו לעבודה ואת הילדים והנשים יחסלו בהקדם.(מרים ברגר הניצולה מבלז'ץ הצליחה גם כעת לברוח מהמבנה בטרם כניסת החיילים אך חזרה כעבור זמן).

• כחלוף זמן לא רב שמעו היושבים במבנה יריות ממרחק אך כולם המשיכו לשבת בחדר. כעבור פרק זמן נוסף יצאו מהמבנה והלכו לברר אצל הפולנים מה סיבת הירי. הפולנים סיפרו כי הגרמנים לקחו מתוכם מספר תושבים לחפור בורות בקרבת הכפר ואמרו שזה עבור היהודים. לאחר שחפרו חזרו הפולנים לכפר והגרמנים הביאו את הצעירים מהקבוצה של רבקה אל קרבת הבורות ושם ירו בהם (אלו היריות שרבקה שמעה ממקום מושבם בחדר שלהם) והביאו שוב את הפולנים שיקברו אותם בבורות שחפרו.

• קבוצת השורדים שמנתה כעת כ-10 אנשים ,נכנסו למצב רוח קשה וחשבו כיצד יוכלו לחמוק מגורל דומה. לבסוף החליטו להישאר במקום ועברו שם את יום כיפור עד ערב סוכות .

• רבקה נזכרת כי במשך כל התקופה הזו מאז שברחה מהשיירה לבלז'ץ לא היה לה מה ללבוש פרט לבגד שלגופה. היא זוכרת שהיו לה נעליים קרועות ללא סוליות וההליכה גרמה לה לפצעים בכפות הרגליים.

• בוקר אחד לפני סוכות נשמעו קולות ירי צרורות ממקלעים מכיוון העיירה טישוויץ לאחר מכן הגיעו אליהם בריצה מספר אנשים מטישוויץ כשהם אחוזי חרדה ומסרו כי בעיירה מתקיימת כעת אקציה ומוציאים את אחרוני היהודים מהבתים ,מרכזים אותם בכיכר ויורים בהם במקום. הם הציעו לחברים לברוח מייד ולמצוא מקומות מסתור חדשים.

• אמה של רבקה ששמעה את הדברים ניגשה לרבקה ודחקה בה לברוח מייד. רבקה השיבה כי היא פוחדת לברוח לבד ואין לה לאן לברוח. אמה מסרה בידה שם וכתובת של גוי בשם רוש'ינסקי והבטיחה כי הוא יעזור לה.

• באותו בוקר הגיעו אליהם 2 בני הדודים מניה וישראל מסטיניאטין. הם באו לאחר שהגיעה אליהם ידיעה שאבא יצחק נרצח ובאו לברר ולנחם.

• אימא של רבקה ראתה שהיא חוששת לצאת לדרך וביקשה ממניה שבדרכה חזרה לסטיניאטין תלווה את רבקה עד סמוך לכפר קמיצ'ין שם מתגורר הפולני רוש'ינסקי.

• השלשה הלכו יחד ואח"כ התפצלו ורבקה המשיכה לקמיצ'ין לבדה והגיעה לביתו של הגוי וסיפרה לו את מה שאירע להם ועל רצח אבא וביקשה להישאר אצלו מספר ימים עד שאימא תבוא לקחתה. הגוי ענה לה כי אשתו חולת לב ואינו יכול להשאירה בביתו. הוא נתן לה מעט אוכל ושלח אותה לדרכה.

• מאוכזבת ומיואשת המשיכה רבקה בדרכה וחיפשה פולנים שלפי זיכרונה היו מכרים וידידים של הוריה ,ואולי מי מהם יסכים לקבלה בביתו ולהסתירה עד שאימה תבוא לקחתה. רבקה העדיפה לחפש בחוות שהיו יותר מבודדות (של פולנים ולא של אוקראינים) ופחות בכפרים שבהם הסיכוי להיתקל בגוי אנטישמי ,שעלול להסגירה ,היה גבוה יותר.

• מידי פעם גילו אנשי החוות רחמנות כלפיה והתירו לה לישון בפינה של רפת בתוך הקש או באסם התבואה ואף נתנו לה מעט מזון. אך תמיד דאגו להדגיש כי אסור שיבחינו שהם מעורבים ועליה להסתתר ללא ידיעתם וללא מעורבותם.

• כזכור היה זה בעיצומה של עונת הסתיו והלילות הפכו קרים יותר ויותר וביום ירדו גשמים רבים. רבקה הסתובבה בשדות בין החוות ולעת ערב הייתה נכנסת לאחת החוות ,לעיתים גם ללא ידיעתם ,ומתגנבת לאסם או לאורווה או למבנה אחר בחצר ,מקוששת מעט קש ,על חלק לשכב והיתר לכיסוי מפני הקור ולפנות בוקר הייתה יוצאת מהמקום וממשיכה בשיטוטיה.

• יום אחד הגיעה רבקה לחווה חקלאית קטנה ונכנסה לבקש פינה ללון (הקור התחזק מאד) בחווה התגוררו זוג מבוגרים ללא ילדים. הקשישים גילו רחמים כלפי רבקה ,הכניסוה לביתם ונתנו לה לאכול ואפשרו לה לישון באסם.

• למחרת ביקשה רבקה לרחוץ את שערה ולסרקו ,דבר שלא עשתה זמן רב. הפולנייה הטובה הביאה לה קערת עץ עם מים חמים .רבקה החלה לחפוף את הראש ולפתע חשה ששערה הארוך ,שהיה קלוע בשתי צמות ,נושר לגמרי. הייתה זו עוד מכה שניחתה עליה שהגבירה את דאגתה וחרדתה בהתמודדות היומיומית.

• בכל הימים האלה לא השיגה רבקה שום ידיעה מאימה ומשני אחיה והחליטה לשוב אל הפולני רוש'ינסקי בכפר קמיצ'ין ולברר אצלו האם אימא עברה אצלו ואולי השאירה הודעה עבורה.

• בהגיעה אל הפולני הוא מסר לה כי אימה ואחיה הרשל אכן עברו אצלו והיא השאירה עבור רבקה הודעה שהיא המשיכה לכפר סטיניאטין ובכוונתה להסתתר ביער שליד סטיניאטין יחד עם מניה וישראל בני הדודים של רבקה.

• רבקה שמחה מאד על המידע הזה והחליטה לצאת מייד לדרך לעבר סטיניאטין (רבקה זוכרת היטב שהיה זה יום א' בצהרים ) וכך עשתה.

• רבקה צעדה בצד הדרך ועברה בכפר קטן והבחינה בעגלה ועליה מספר פולנים שיכורים. הם התבוננו בה והיא פחדה שהם יתנכלו לה ואח"כ ימסרו אותה לגרמנים. אך הם לא הטרידו אותה והמשיכו בדרכם.

• לאחר אירוע זה למדה רבקה לקח ולא הלכה יותר בקרבת כביש או דרך. באותו היום עדיין הייתה מוטרדת מהפולנים שידווחו עליה ולכן החליטה להסתתר בתוך ערימות חציר שהיו בשדה בו עברה ,עד רדת החושך.

• כחלוף זמן לא רב החל לרדת גשם קל ובעלי השדה חשו אל ערימות החציר כדי לאוספם בטרם יירטבו. רבקה שמעה עגלה מתקרבת ונעצרת בסמוך לערימות החציר בניהן הסתתרה .אחד החקלאים ירד מהעגלה והחל לנעוץ את קלשונו בחבילות הקש ולהניפם אל העגלה. רבקה חששה לצאת עד שאחת ממכות הקלשון של החקלאי כמעט ופגעה בראשה ואז היא קפצה החוצה מהערימה וגרמה לבהלה של החקלאים ,שהבינו כי היא כנראה יהודיה הנמלטת על נפשה.

• רבקה התרחקה בריצה מהמקום בכיוון מנוגד ליער שכן חששה מהחקלאים שידווחו עליה למשטרה ויכוונו אותם ליער. כעבור כמה דקות כשיצאה מהשדה ומשדה הראיה של החקלאים איתרה מקום מסתור והסתתרה בו עד רדת הערב.

• בערב התקרבה רבקה לעבר היער והחלה לחפש את משפחתה בתחילה רק בעיניה אח"כ החלה לקרוא בקול "אימא'לה" ,"מאמ'לה" ,וסרקה מצד לצד במשך שעות עד שהתעייפה והתייאשה והתיישבה ליד עץ ונרדמה עד הבוקר.

• בבוקר חזרה רבקה לחפש את בני המשפחה וסרקה את האזור מסביב ככל שיכלה. לאחר זמן החליטה רבקה להיכנס בזהירות לתוך סטיניאטין ולהגיע לביתו של פולני ,שעל פי המידע שנמסר לה, אליו הייתה אימה מגיעה מיידי כמה ימים להצטייד במזון ולשוב חזרה ליער. הפולני אכן אישר לה שאימא הייתה אצלו אך הוא מבקש שלא יבואו אליו יותר כי אינו רוצה לסכן את חייו וחיי משפחתו. עוד הוא מסר לה כי אימה עזבה את מקום המסתור ביער הסמוך לסטיניאטין ועברה כנראה לאזור אחר.

• שוב נאלצה רבקה לעזוב במהירות את המקום ולהמשיך בחיפושיה ובנדודיה. בימים הללו החל לרדת שלג והקור הלך וגבר. רבקה ישנה בשדות ובעיקר חיפשה את בורות תפוחי האדמה לשם הכניסו אותם החקלאים וכיסו בשכבת קש כדי שלא יקפאו. בורות אלה היו פחות קרים ושם העבירה רבקה חלק מלילות החורף. רבקה הייתה מתגנבת אל הבור בלילה ובבוקר מוקדם עפ"י סמנים שונים (בניהם קריאות התרנגול) הייתה יוצאת מהבור ועוזבת את המקום.

• אחת הבעיות עימן התמודדה רבקה היו הכלבים של החקלאים ,שתפקידם הטבעי הוא לשמור והם תמיד חשו את התקרבותה של רבקה אל בתי החקלאים ופתחו בנביחות והתקרבו אליה באיום. רבקה שהתנסתה בחוויות קשות ומסוכנות ,פיתחה חוסן נפשי שהיה חיוני להישרדותה ולא חששה מהכלבים ,וזה הרגיעה אותם כעבור זמן קצר ואפשר לה להתקרב ולהסתתר בקרבת החקלאים

• רבקה החליטה לשוב לאזור הכפר קמיצ'ין ושם שוטטה בין חוות ומשקים מבודדים אותם העדיפה על כפרים ועיירות. היא נהגה להתקרב לבית לדפוק על הדלת ולבקש אוכל. כשראו אותה ריחמו עליה ונתנו לה לאכול והתפלאו כיצד היא מסתובבת ללא בגדים חמים.

• כעבור מספר שבועות כשהחורף כבש הכול היא שוב הגיעה לביתו של רוש'ינסקי כדי לברר האם יש לו מידע על משפחתה .כאן ציפתה לה הפתעה נעימה והפולני מסר לה כי אימא עברה אצלו ומסרה לו את המיקום המדויק היכן היא נמצאת – אחת המערות שבצד הדרך לסטיניאטין.

• רבקה יצאה מייד לדרך ,הגיעה לאזור ,איתרה את הנקודה ומצאה שם את אימה ואחיה הקטן ושמחתם הייתה רבה. אך מייד שאלה רבקה היכן אחיה יוסלה ואז סיפרה לה אימה מה קרה לו : יומיים לאחר שרבקה ברחה ,החליטה מרים ברגר (השורדת מבלז'ץ) ללכת ללשצ'וב מכיוון ששמעה שנותרו שם יהודים ולא חיסלו את כל הקהילה. אימה של רבקה ביקשה ממרים שתיקח עימה את יוסלה ,ואם ימצאו שם מקום מסתור טוב תצטרף גם היא אליהם.

• בעת הגעתם של מרים ויוסלה ללשצ'וב הם נקלעו לעיצומה של אקציה ובה ריכזו הגרמנים את שארית היהודים שנותרו מ-3 מקומות עבודה בהם עבדו. יהודים מ-2 מקומות עבודה חקלאיים רוכזו ונורו בחוות. הקבוצה השלישית שעבדה בעיר במקומות שונים ,רוכזה ליד מסילת הברזל וכולם נורו.

• הפרטים נודעו לאימה מפי הפולנים שפגשה עוד באותו יום ,אשר שמעו את ההתרחשויות הקשות הללו וחלקם אף נדרש להשתתף בחפירת בורות הקבורה.

• אימה העריכה כי מרים ברגר ויוסלה ,נתפסו באקציה הזו ונורו עם שאר היהודים , ולכן החליטה לעזוב מייד את הכפר דובוז'ק ולהסתתר מחוץ לנקודות יישוב וכך נמשך מסע השוטטות של אימא.

• עוד סיפרה לה אימה כי בשיטוטיה הגיעה שוב לסטינאטין ושם פגשה שוב את מניה שסיפרה לה כי הצליחה להשיג תעודה של פולניה לצורך השגת עבודה בגרמניה. לפני נסיעתה חפרה מניה בחצר הבית ,והוציאה ארגז שהוסתר שם ע"י אחיות של אבא יצחק מלודז' שבתחילת המלחמה ברחו מלודז' והגיעו לסטיניאטין כי חשבו ששם המצב טוב יותר. לקרובים אלה הייתה חנות בדים ובגדים בלודז' והם הביאו עימם סחורה מהחנות לצורך קיום והם גם קברו בחצר את הארגז לשעת צרה.

• בתוך ארגז זה נמצאו בגדים במידות שונות וחלקם התאים לאימא ולרבקה וגם מגפיים טובים נמצאו לרבקה.

• אימא גיטל ,רבקה ואחיה הקטן הרשל נשארו יחד במערה מספר ימים. הקור הלך וגבר והחל לרדת שלג והיה בלתי אפשרי להישאר חשופים במערה והם נאלצו לצאת להמשך שיטוטיהם לאיתור מקום מסתור טוב יותר.

• אימא גיטל חזרה ואמרה כי עדיף שוב להתפצל ועל רבקה לחפש מסתור לבדה שכן היא דוברת פולנית טובה ,ולשוטט לבד מסוכן פחות. אם ימשיכו לחפש מסתור כל השלושה יחד סיכויי ההישרדות קלושים ביותר. עוד ציינה אימא שיש לה הרגשה שרבקה תשרוד ,ואם אכן תישאר בחיים עליה לזכור שיש לה דודה בארה"ב ודוד בארץ ישראל ,ועליה לזכור ולספר את כל מה שקרה.

• רבקה הבינה היטב את המצב והשתכנעה להיפרד מאימה ומאחיה הקטן ולחפש מסתור במקומות שונים.

• רבקה הגיעה לכפר קטן בשם "ליקושין" שם התגורר פריץ שהכיר את סבא שלה אך כשרבקה הגיעה לחווה היא פגשה את הגנן וכשבקשה ממנו סיוע ומקום מסתור הוא לא התיר לה להישאר וטען שבאזור נמצאים גרמנים ,ורבקה נאלצה להמשיך בשיטוטיה ולחפש מסתור מהקור הכבד והשלג.

• מצבה של רבקה הלך והחמיר ועל מצבה הקשה התווספה מחלה – גרדת. רבקה החלה להתגרד בכל גופה ובעיקר בבית השחי ובידיים. הגיע המצב לידי כך שהיו לה הפרשות בין אצבעותיה ובבקרים התקשתה לפתוח אותן.רבקה חשה כי כוחותיה הולכים ועוזבים אותה והיא לא תחזיק מעמד עוד זמן רב.

• רבקה המשיכה לחפש מסתור לילה ובאחד הכפרים הקטנים אליו הגיעה התקרבה לבית שעמד בקצה הכפר ודפקה בדלת. אישה פתחה לה ורבקה ביקשה ממנה להיכנס ולהתחמם מעט ולהעביר את הלילה הקר במקום. האישה הבחינה בפצעים המוגלתיים על אצבעותיה של רבקה (אף שרבקה ניסתה להסתירן מחשש שזה ירתיע פולנים מלתת לה מסתור) ושאלה אותה מה זה. רבקה השיבה כי אינה יודעת ומסרה שזה החל לפני מספר ימים. האישה אמרה כי היא מכירה את המחלה ששמה "גרדת", ובתה הלומדת ב"חרובישוב" גם סבלה מהמחלה וזו מחלה מידבקת והיא יודעת כיצד לטפל במחלה. היא אמרה לרבקה כי יש לה משחה מתאימה שהכינה עפ"י הנחיות רופא.

• האישה הציעה לרבקה להישאר אצלה 3 ימים ולטפל במחלה ע"י מריחתה בוקר וערב ,ובתום התקופה לשטוף המשחה עם מים חמים וסבון והתופעה תעלם.

• רבקה כמובן נשארה לקבלת הטיפול והתמקמה באסם וכעבור שלושה ימים נעלמו הפצעים. רבקה הודתה לבעלת הבית הטובה ,וחזרה לשוטט ולחפש לילה-לילה מסתור מלילות החורף הקשים.

• רבקה מעידה כי היא הייתה כבר מעבר לסף הפחד ולא חששה מכלום.לאן שהגיעה וביקשה סיוע או מסתור אמרה שהיא הבת של דיכטרמן בריש גלי.

• כעבור מספר שבועות חזרה רבקה לאזור הכפר "נברוש" ודפקה על דלת הכניסה של משפחת סטפניוק. משנפתחה הדלת ביקשה רבקה להתחמם מעט

ומשהו לאכול (בחוץ ירד שלג כבד והקור היה עז ביותר). בבית התגוררה משפחה עם סבתא שהגיבה בחיוב לבקשתה של רבקה ,להפתעת שאר המשפחה ,וגם הם הסכימו להשאירה בלילה קשה זה.

• לרבקה הוקצה מקום לינה ולמחרת בבוקר ראתה שנשות המשפחה עוסקות בייצור וטוויית חוטי פשתן (סבתה ,כלה ,ודיירת נוספת מכפר אחר) ומהחוטים ייצרו בד. רבקה נשארה והתבוננה בעבודתן וכעבור זמן הציעה להן לתת לה חוטים והיא תסרוג עבורן בגדים.(רבקה למדה לסרוג וצברה מיומנות טובה)

• בהתחלה הם שללו את ההצעה ואמרו שזה ייקח הרבה זמן ובעצם התכוונו שיהיה עליה לעזוב בהקדם. אך רבקה ביקשה שוב ואמרה כי תסרוג משהו קטן ומהר ולאחר שתסיימו תעזוב את המקום. לבסוף הם נעתרו לה.

• וכך היה ורבקה החלה לסרוג. תחילה סרגה לילדתם בגיל 6-7 חולצה וזה מאד מצא חן בעיניהם והיא המשיכה לסרוג לכל בני הבית אפודות ,סוודרים ,גרביים כפפות וכו'. בלילה ישנה על התנור.כך החזיקו אותה כשבועיים.

• באחד מימי א' הבאים נכנס שכן שהוא קרוב משפחה של משפחת סטפניוק. השכן היה הדוד שלהם וממנו חששה רבקה זמן ממושך והתחבאה מפניו שכן הוא לא הסכים לתת לה מסתור ותמיד כשהתקרבה לביתו צעק לעברה שלא תתקרב.

• הדוד ,ששמו היה סטפן סטפניוק ,שאל מה היא עושה אצלם והם הראו לו את הבגדים שסרגה. סטפן התלהב מהבגדים ושאל את רבקה האם תוכל לסרוג עבור נכדתו ונדה בת השנתיים ורבקה השיבה בחיוב וכעבור מספר ימים עברה לביתו של סטפן והחלה לסרוג עבור בני משפחתו.

• וכך העבירה רבקה את החורף הקשה של תחילת 1943 אצל משפחת מריה וסטפן סטפניוק בסריגת בגדים ושאר מוצרים עבור המשפחה. אך היא לא התגוררה בבית אלא באסם או בבור אחסון תפוחי האדמה בחצר.

• רבקה זוכרת מאד לטובה את יחסם הטוב של בני המשפחה כלפיה ובפרט את מריה אשתו. בימי א' כאשר הפולנים הלכו לכנסייה חיממה לה מריה גיגית עם מים חמים לרחצה וגם מצאה עבורה פרטי לבוש להחלפה (לרבקה כזכור לא היה כלום פרט לבגדים שלגופה).

• החבאת רבקה בבית משפחת סטפניוק הייתה כרוכה בסכנה גדולה (דין מוות לכל המשפחה). הם גרו במקום די מבודד והיה להם כלב בחצר שנבח כאשר מישהו התקרב לבית ואז רבקה הייתה מסתתרת במקום שקבעו מראש.

• הייתה עוד סיבה לדאגה ולחשש של רבקה. בבית גרו גם הבת של מריה וסטפן יחד עם החתן ותינוקת (הם גורשו מביתם). הבת הייתה עצבנית ולחוצה מנוכחותה של רבקה וכל הזמן רטנה שצריך לסלקה ולא להסתכן. רבקה זוכרת שהיא התייחסה אליה רע והייתה צועקת עליה ופוגעת בה ומביאה אותה לידי בכי. אימה מריה הייתה מרגיעה את רבקה ומבקשת שלא תשים לב אליה.

• מצבה הכלכלי של המשפחה היה בכי רע וההוצאות והמיסים היו גבוהים. יום אחד פנה סטפן אל רבקה ושאל אם תוכל להשיג מעט כסף כיוון שהוא צריך לשלם מיסי עירייה. רבקה השיבה כי לה אין כלום וסטפן ביקש שתבדוק עם אימא שלה אולי אצלה יש משהו.

• רבקה יצאה לחפש את אימה בכפר קמיצ'ין ובבית הראשון שתכננה לחפש שם מצאה אותה והשמחה הייתה רבה . רבקה ,שנרטבה מאד בדרך ,הורידה את מגפיה הרטובים וביקשה מבעל הבית להניחם על התנור. בעל הבית ראה שהסוליות נשחקו לגמרי ופנה לאימא איך היא נותנת לה ללכת במגפיים ללא סוליות כמעט. אימא השיבה כי רבקה אינה נמצאת עימה חודשים ארוכים ושאלה את הפולני האם יוכל להסדיר תיקון הנעליים אך לה אין מה לשלם לו. בעל הבית לקח את המגפיים לסנדלר ורבקה נאלצה להישאר יום נוסף.

• אימה סיפרה לה כי בעל הבית הפולני מתאונן כל הזמן שמצבו קשה והוא מתקשה לקנות לחם ושאר מצרכים בסיסיים ולכן הוא מתקשה לסייע לה ולאחיה הרשל באוכל. עקב מצב זה ביקשה אימא מרבקה שתלך לפולני בכפר סמוך שאבא השאיר אצלו שק קמח (כעתודה לזמנים קשים) וכן מעיל חורף עם צווארון פרווה שהשאיר אצל פולני אחר ממכריו באותו הכפר.

• רבקה יצאה לדרך והגיעה לביתו של הפולני שאצלו הושאר שק הקמח אך הוא לא היה בביתו. רבקה המשיכה למשק של הפולני השני (בעניין המעיל). בכניסה היא פגשה את מנהל המשק אשר הכיר אותה מהעבר (אחיו היה מנהל עבודה של רבקה בקבוצת העבודה מספר חודשים קודם ,והיה שונא יהודים) רבקה הציגה בפניו את בקשתה והוא דחה אותה בגסות ואמר שאינו מכיר אותה וגירש אותה מהמקום.

• רבקה עזבה את המקום פגועה ומאוכזבת והחליטה לחזור לקמיצ'ין אך לעבור דרך הבית של הפולני הקודם (עם הקמח) לפתע הבחינה כי החושך יורד במהירות עקב עננות כבדה שהגיעה והחל לרדת גשם מעורב בשלג ורבקה לא הצליחה לראות את הדרך ואת הסימנים שקבעה לעצמה בדרכה אל המקום.

• רבקה ניסתה להבחין באורות מסביב אך כלום. היא המשיכה לגשש את דרכה בכיוונים שונים תוך שהיא מתכופפת ומחפשת את מסילת הברזל ויודעת שהדרך צריכה להיות ממש בסמוך ,אך לא מצאה. רבקה מיואשת וחרדה שאימה ממתינה לה מלאת דאגה שאינה מגיעה ,הייתה אובדת עצות.

• ולפתע הגשם פסק והיא הבחינה מרחוק באור והחלה ללכת בכיוונו (בדרך הבחינה במסילת הברזל). היא הגיעה לבית שהיה מקור האור נקשה על הדלת ומשפתחו לה אמרה כי טעתה בדרך וביקשה שיכוונו אותה לכפר קמיצ'ין. בעל הבית הדריך אותה כיצד ללכת והיא החלה לזהות את מיקומה . מזג האוויר הוסיף להתבהר והיא החליטה לנסות שוב את הפולני עם שק הקמח אולי בכל זאת תצליח להביא משהו הביתה מהמסע. רבקה אכן מצאה אותו בבית והציגה את עצמה ואת בקשתה אך גם גוי זה התנער מהתחייבותו.

• בתחושה קשה של אכזבה החלה רבקה לחזור לעבר הכפר קמיצ'ין כאשר החושך כבר היה מלא ושוב החלה לאבד את דרכה ולטעות בשבילי היער ולא מצאה את הסימנים שקבעה בדרכה לדבוז'ק. כעבור זמן הצליחה לצאת מהיער אך במקום שונה מזה שנכנסה. לבסוף החליטה לעלות על שביל שמצאה שהוביל אותה לתוך כפר. רבקה עצרה ליד אסם בסמוך לאחד המשקים והחליטה לשהות שם עד אור ראשון וכשתראה היכן היא נמצאת תעלה על הדרך הנכונה הביתה.

• אך התכנית השתבשה מעט. הכלבים של אותו משק חשו שמישהו הגיע ויושב ליד האסם והחלו להתקרב בנביחות חזקות ומכיוון הבית נשמעו קולות אנשים קרבים. רבקה החלה לברוח והכלבים בעקבותיה. האנשים צעקו לעברה "מי זה" אך רבקה לא ענתה. האנשים זיהו כנראה שהבורח היא נערה אחת ולא גנבים והפסיקו לרדוף אחריה. רבקה הבחינה בבור אחסון של ת"א ,נכנסה לשם וסגרה את הדלת והסתתרה בפנים .למזלה אף אחד לא הגיע לבור בו הסתתרה.

• בבוקר מוקדם התקרבה רבקה לעבר הבית של החקלאי ומהבית יצאה אישה ופנתה לרבקה ואמרה לה כי היא ודאי הנערה שהגיעה לבית וברחה מהכלבים. רבקה אשרה וסיפרה לה מה קרה ולאן פניה . האישה הדריכה אותה כיצד להגיע לקמיצ'ין. רבקה יצאה לדרך והגיע סוף-סוף למחוז חפצה בידיים ריקות.

• עוד באותו היום יצאה רבקה לעבר בית סטפניוק בכפר נברוש ומשהגיעה סיפרה להם את קורותיה וכישלונה בקבלת כסף או סיוע אחר.

• רבקה שהייתה בעלת ניסיון בעבודות שדה ,השתלבה בעבודות שונות של המשק בשדות ,בגינת הירק ,ברפת וכו'. חלק מהשכנים היה מודע לנוכחותה של רבקה אצל משפחת סטפניוק אך הם שמרו זאת לעצמם.

• באחד הימים הגיע הבן של סטפניוק לבית הוריו ואמר כי הרבה גרמנים מסתובבים כעת באזור ומישהו עלול להלשין ואז ירצחו את כולם. בעקבות זה בקשו מרבקה לצאת ולחפש מסתור אחר לתקופה קצרה ואם לא תמצא שתשוב אליהם. רבקה עזבה את הבית והחלה לשוטט מחדש בין החוות והכפרים.

• רבקה מצאה מחסה אצל אחת המשפחות החקלאיות בכפר קמיצ'ין אך כעבור שבועיים נאלצה לעזוב שם ואז חזרה למשפחת סטפניוק בקמיצ'ין אך הפעם הסתתרה בבית או במבנים בחצר מבלי להיחשף לשכנים וכאשר הגיע הבן לביקור בימי א' הסתתרה רבקה בעליית הגג או במבנה בחצר עד שעזב.

• מצב זה נמשך עד לאביב 1944 ובכל התקופה הזו קיבלה מידי פעם דרישות שלום מאימה ואחיה ששוטטו וחיפשו מסתור בכפרים ובחוות בסביבה.

• כאן המקום לציין כי באותה תקופה התארגנו באזור קבוצות של פרטיזנים עם נשק. בעיקר הייתה קבוצה של פולנים (.(A.K וקבוצה של אוקראינים. 2 הקבוצות לחמו זה בזה והקבוצה האוקראינית פגעה בכפרים ובכפריים והבעירה שדות ומשקים. 2 הקבוצות פגעו ביהודים שאותם איתרו בנקודות מסתור או שהוסגרו לידיהם ע"י מקומיים.

• בתקופה זו פחדו הכפריים להישאר בבתיהם בלילות וחלק מהם בנו שוחות מוסתרות בקצות שדותיהם ושם העבירו את הלילות בתקופה זו. את רבקה השאירו הסטפניוקים בבית אך כאשר הסכנה גברה הם צירפו אותה לשוחה.

• בתחילת 1944 פחתו התקיפות של הפרטיזנים אך באביב של אותה שנה חזרו ואף גברו התקיפות. החקלאים נאלצו בסוף יום העבודה לעזוב את האזור מחשש שיותקפו גם בשוחות המסתור כפי שאכן קרה מספר פעמים.

• החזית באותו זמן התקרבה אליהם מכיוון מזרח והדי הפגזים הלכו וגברו. גם באוויר חלו התפתחויות ונראו יותר מטוסים סובייטים ובלילות הושלכו אליהם כרוזים מלמעלה.

• יום אחד תקפו פרטיזנים אוקראינים את הכפר אך למזלם של הכפריים הם ברחו לכפר אחר (גם משפחת סטפניוק ורבקה עימם).

• משפחת סטפניוק חשה שהסכנה גוברת ואין טעם להישאר במצב כזה בכפר. הם התארגנו ועברו לעיירה טישוויץ להתגורר עם קרובי משפחה. ביום היו מגיעים לבצע את עבודות המשק והשדות. רבקה עבדה עימם ביום ובלילה לנה בשוחה.

• לילה אחד ,כשבוע לאחר האירוע הקודם ,כאשר משפחת סטפניוק שהתה אצל הקרובים בטישוויץ ורבקה שהתה בשוחה בשדה ,התעוררה רבקה באמצע הלילה עקב ריח של שריפה שהלך והחריף. לפתע שמעה קולות דיבור באוקראינית שהלכו וקרבו לשוחה שלה. רבקה חשה שהנה הולכים למצוא אותה וקראה בלחש תפילת שמע ישראל שכן הייתה בטוחה שהפעם לא תצא מזה בחיים .

• בתוך השוחה היו עורות רבים של בקר ששימשו לבידוד השוחה מפני רטיבות. רבקה משכה לעברה כמה עורות וכיסתה את עצמה לגמרי (הריח היה רע מאד). אחד האוקראינים החל לפתוח את הדלת (לוח עץ) ותוך כדי זה הוא דרך את נשקו. הוא האיר עם פנס פנימה וראה את העורות בתוך השוחה ואז צעק החוצה לחבריו שיש שם עורות של בהמות ועזב את המקום.

• עברו דקות ארוכות עד שרבקה נרגעה מעט מהאירוע הטראומטי שחוותה בשוחה. בבוקר חזרה לעבר בית סטפניוק וראתה שכל הבית שרוף ומעלה עשן וכך גם בתים אחרים מסביב.

• משפחת סטפניוק ששמעה מה שאירע לא הגיעה ביום ההוא ולא בימים הבאים וכך נהגו גם שאר תושבי הכפר והחקלאים.

• רבקה נשארה במקום יומיים נוספים ואח"כ החליטה לצאת לעבר העיירה טישוויץ לאתר את משפחת סטפניוק בטישוויץ ולבקש מאבי המשפחה סטפן לנסות להסדיר לה תעודת לידה של פולניה. רבקה אתרה אותם בהתאם להסבר שקיבלה מהם לפני שעזבו את ביתם ,בפרבר של טישוויץ ליד הנחל.

• כשהיא נכנסה לבית הבחין בה סטפן האב ונדהם. כעבור כמה שניות כשנרגע מעט החל לספר לה כי הגיעו אליהם ידיעות כי כל המשפחה שלה :,אימא ,ילד קטן ,ילדה קטנה ,ובחור יהודי ,נרצחו בכפר קמיצ'ין הסמוך. כעת משהתברר כי רבקה חיה אז אולי השמועה על רצח המשפחה אינה נכונה ואימה ואחיה חיים.

• רבקה קיבלה את הבשורה המרה קשה מאד וחשה בודדה,אובדת עצות ונואשת. כעבור זמן פנתה אל סטפן וביקשה שיסדיר עבורה תעודת לידה על-שם נערה בשם קאז'יה (שם המשפחה אינו זכור לה) שרבקה שמעה שהייתה כבת גילה והוריה נרצחו והיא נעלמה. סטפן השיב לה כי הוא עצמו אינו יכול להסדיר לה תעודה כזו אך הוא יפנה לבן דודו (אצלו הסתתרה רבקה לראשונה וסרגה אצלו ושם פגש בה סטפן והעבירה אליו) שעוסק בדברים כאלה.

• סטפן הוסיף ואמר לרבקה כי לא תוכל להישאר במקום כיוון שמסתובבים שם הרבה אנשים וחלק גדול מהם הוא אינו מכיר ויכולה להיות הלשנה והם ישלמו בחייהם. במקום נכח גם בן דודו של חתנו של סטפן שהיה מצויד בנשק יחד עם פרטיזנים פולנים נוספים ,והוא הציע שהוא יבוא בערב וישגיח על רבקה.

• לרבקה לא היה לאן ללכת ,אך היא הייתה בכל זאת מודאגת מחבורת הפרטיזנים המחוספסת שהבטיחו לבוא בלילה לשמור עליה. רבקה החליטה לעלות לעליית הגג של הבית שאליה עולים עם סולם. היא טיפסה בסולם וכשהגיעה למעלה משכה את הסולם אליה והותירה אותו למעלה. אח"כ המתינה בדאגה האם יבואו לחפש אותה והאם ימצאו אותה. ואכן בלילה הם באו לחפש אותה אך משלא מצאו הסתלקו כעבור זמן קצר.

• בבוקר הגיע סטפן והחל לחפש אותה ולקרוא בשמה. רבקה הבחינה בו מעליית הגג ומשראתה שהוא לבד היא ענתה לו מלמעלה. הוא הופתע ושאל כיצד הגיעה לשם ללא סולם ואז דחפה רבקה את הסולם כלפי מטה וירדה בסולם ותוך כך הסבירה כיצד פעלה אתמול.

• בצהרים הביא בן-דודו של סטפן את תעודת הלידה המיוחלת על-שם קאז'יה . אשתו של בן הדוד הביאה לה גם מעט בגדים אופייניים לנערות פולניות בכדי שלא תעורר את חשדם של הגרמנים או של הפולנים.

• רבקה שמחה על התעודה ועל הבגדים שקיבלה אך הסבירו לה כי לא תוכל להישאר עקב הסכנה הגדולה הכרוכה בכך לכולם.

• רבקה נפרדה ממשפחת סטפניוק והחליטה ללכת לעבר העיירה קרסנוברוד וכך עשתה. כעבור כמה שעות הליכה משהחל להחשיך ,התקרבה לעבר חווה שהייתה במרחק מה מהדרך ושם ביקשה ללון. האישה שפתחה לה את הדלת הסכימה לאפשר לה ללון באחד החדרים. רבקה הודתה לה והחלה להתארגן לשינה. מאוחר יותר הגיעה קבוצה של חיילים גרמנים לחווה ורבקה שמעה מעבר לקיר את האישה מספרת להם כי בערב הגיעה בחורה צעירה והיא נמצאת בחדר הסמוך. הם נכנסו לחדרה של רבקה שעשתה עצמה ישנה הסתובבו מעט ויצאו. רבקה יכלה לנשום לרווחה אך בכל זאת הייתה מודאגת שמי מהם עלול לחזור ומרבית הלילה לא עצמה עין ועמדה על המשמר.

• בבוקר מוקדם בטרם התעוררה בעלת הבית ,עזבה רבקה את המקום במהירות והמשיכה בדרכה לעבר קרסניברוד. כך צעדה רבקה שעות תוך שהיא עוצרת מידי פעם למנוחה או לוודא שלא תיקלע לסכנה.

• ושוב בהתקרב הערב פנתה רבקה לחווה סמוכה ושם פגשה קבוצה של פולנים ששאלו אותה מאיזה כפר היא ומשהשיבה שהיא ממולוז'וב (כפר ממנו באה הילדה הפולניה שרבקה נשאה כעת את שמה) אמרו לה שנמצאים בקבוצתם חברים שגם הם משם והם יגיעו עימם למחרת.

• גם לילה זה עבר על רבקה במתח ודאגה. עם בוקר שוב יצאה רבקה עם אור ראשון ופנתה לעבר כפר סמוך בשם "וולקה רושינסקה" (ששכן במרחק מה מקרסניברוד) ושם נכנסה לבית הראשון שנקרה בדרכה ודפקה על הדלת. האישה שפתחה לה שאלה לרצונה ורבקה הזדהתה כנערה פולניה והסבירה שהיא יתומה ומבקשת להישאר ולבצע את כל עבודות הבית והמשק הנחוצות תמורת אוכל, בגדים ונעליים לחורף.

• האישה שהיו לה 3 ילדים הייתה סימפטית וחביבה והסכימה לקבלה לעבודה ומייד הביאה לשולחן צלחת אוכל וכולם ישבו לאכול יחד.

• רבקה השתלבה במהירות בכל עבודות הבית והשדה ושיחקה עם הילדים והתחבבה עליהם. בימי א' הלכה עימם לכנסייה ולמדה לשיר עימם שירי דת וקטעי המיסה ושירים פולניים דתיים.

• מכיוון שבכיסה הייתה תעודת לידה על-שם פולניה לא חששה רבקה לשהות בחוץ עם הילדים וללכת עימם לטיולים וכו'. בשלב מאוחר יותר סיפרה לה בעלת הבית כי פנו אליה מספר אנשים מהכפר ואמרו לה כי הנערה שאצלה דומה ליהודיה. זה הדאיג אותה והיא החליטה לחפש בין חפציה של רבקה ומצאה שם את תעודת הלידה שלה המוכיחה שאינה יהודיה וחוץ מזה הכירה רבקה מאד טוב את התפילות והשירים הנהוגים בכנסיה ,וזה הרגיע אותה.

• ביולי 44 נסוגו הגרמנים מהאזור כולו (בכפר לא נראו גרמנים גם קודם) ובאחד הימים הופיעו בכפר חיילים סובייטים והדבר גרם לפרץ של שמחה בכפר. החיילים הוציאו אקורדיונים ופצחו בשירה ונגינה וגרמו להתקהלויות רחוב.

• בין החיילים הסובייטים היו כמה חיילים יהודים אשר החלו לברר באופן דיסקרטי האם יש בכפר יהודים שנותרו בחיים. אחד החיילים היהודים קיבל מידע שבבית בו נמצאת רבקה ישנה כנראה יהודיה והכוונה הייתה לרבקה.

• באחד הימים לפנות ערב הגיעו 3 קצינים לבית בו שהתה רבקה ונכנסו למרפסת הכניסה וביקשו לקנות דבר מה במכולת של המשפחה עימה שהתה רבקה. אחד הקצינים שהיה רופא שיניים פנה לרבקה בפולנית ואמר לה כי הוא יהודי מ"רובנה" והייתה לו אישה ו-2 בנות. הוא גויס לצבא עם תחילת הפלישה הגרמנית לברה"מ. לאחרונה הוא הגיע לרובנה וגילה שאשתו והבנות נרצחו. הוא מצא שם חורבן גמור ודבר לא שרד מהקהילה היהודית הגדולה שהייתה בעיר.

• הקצין שאל את רבקה האם היא שמעה על יהודים חיים הנמצאים באזור שכן הוא עוסק באיתור וסיוע לניצולים שיימצאו. רבקה השיבה שאינה מכירה ושלושת הקצינים עזבו את המקום.

• כעבור כמה ימים הגיע לפתח הבית חייל רכוב על סוס ונכנס לחצר הבית. כשראתה אותו רבקה רוכב לתוך החצר היה נדמה לה שזהו דודה משה. האיש פנה אליה באידיש. רבקה הייתה חייבת להמשיך את המשחק שכן עד אותו יום לא הודתה בפני בעלי הבית שנתנו לה בית חם ,שהיא יהודיה. לכן רבקה לא הגיבה לפנייתו של החייל ואז הוא עבר לדבר בפולנית ושאל אם אפשר לקנות במכולת ונכנס לחנות. בחנות הוא שאל את בעלת הבית על רבקה ואמר שהיא אינה דומה להורים שהם בהירים ורבקה כהה.האישה השיבה שרבקה היא בתה מבעלה הראשון. החייל הסתפק בתשובה זו ועזב את המקום.

• למרות הפניות אליה מגורמים שונים והניסיונות לברר עליה פרטים מעברה ועל משפחתה ,החליטה רבקה להישאר במקום גם משום שלא היה לה לאן ללכת וגם משום שרצתה להצטייד בבגדים ונעליים לחורף.

• בסתיו 1944 נסע בעל הבית שלה לזאמוש'ץ לקנות סחורה לחנות וכשחזר סיפר לרעייתו כי ראה יהודים בזאמוש'ץ וכן סיפרו לו כי ישנה שם משפחה בשם זיצר שמוצאה מ"קרסניברוד" זוג הורים ושני בנים בוגרים והם גרים ברח' פרצה (י.ל.פרץ) .

• רבקה שמעה את הדברים והם עוררו בה התרגשות ומחשבות על הצורך לחבור ליהודים בכדי לברר ולנסות לאתר בני משפחה. רבקה גם זכרה כי לאימה הייתה חברה שהייתה נשואה למישהו מקרסניברוד ,והתעוררה אצלה תקווה שאולי המשפחה בזאמוש'ץ הכירו את הוריה

• כעבור ימים אחדים הסדירה עבורה בעלת הבית מגפיים ושמלה ,בהתאם למוסכם בניהן.

• בינתיים התגבשה אצל רבקה תכנית לצאת לעבר זאמוש'ץ ולחבור למשפחת זיצר. בוקר אחד פנתה רבקה לבעלת הבית הטובה והודיעה לה כי החליטה

לחזור לביתה ואולי תאתר שם אנשים ומכרים שחזרו מהגירוש. האישה הבינה את רבקה וביקשה שתמתין עד שבעלה ישוב וייקח אותה לכפר עם עגלתו אך רבקה התנצלה והודתה וביקשה לצאת לדרך מייד ,וכך עשתה. בסה"כ שהתה רבקה בבית זה מ-5.1944 עד 10.1944 .

• רבקה יצאה ברגל לכיוון זאמוש'ץ ומייד תפשה טרמפ ,עגלה ,שהגיעה לעיר אחה"צ באותו היום. בהגיעה פנתה לעבר השוק שם שאלה לרחוב פרצה ופנתה לשם והחלה לחפש את משפחת זיצר ואיתרה אותם די מהר ועלתה אליהם לקומה השלישית ושם סיפרה את סיפורה והם הציעו לה להישאר אצלם ולהשתלב בפעולות סיוע שונות ליהודים ששרדו ומגיעים לעיר טיפין-טיפין.

• משפחת זיצר התגוררה בדירת חדר + מטבח ועימם גרו עוד יהודי בשם שפינדל שמוצאו מזאמוש'ץ וגם אח ואחות. יהודים רבים שהגיעו לזאמוש'ץ שהו פרקי זמן קצרים אצל הזיצרים חיפשו קרובי משפחה שניצלו,אם ניצלו והמשיכו הלאה. זיצר עצמו עסק בפעילויות שונות ובמסחר ודאג שכל הזמן יהיה אוכל עבור היהודים שהגיעו בזרם דק אך גובר. המקום כונה "הוטל ננזה"

• רבקה החליטה להישאר ולהשתלב בסיוע ליהודים המגיעים אליהם. הייתה לה עדיין תקווה שאולי בכל זאת האח הרשלה הסתתר ושרד ,ואולי יגיעו קרובי משפחה מברה"מ. בתקופה זו הגיעו לשם שני יהודים מלשצ'וב ,עיירת הולדתה של רבקה ,שאחד מהם היה קצין בצבא הפולני והשני בצבא הרוסי. רבקה פגשה גם יהודים שהגיעו לזאמוש'ץ לפני המלחמה מעיירות הסביבה והם החלו לעסוק במלאכות שונות כדי להתפרנס.

• באותה תקופה הגיעו לזאמוש'ץ נציגים יהודים מהעיר לובלין והחלו לארגן את שארית הפליטה בעיקר נוער לעליה לארץ ישראל.

• באחד הימים פגשה רבקה בעיר צעירים מהכפר וולקה רושינסקה (שם שהתה במסתור האחרון) שהתגייסו לצבא הפולני ושהו במחנה צבאי בכניסה הצפונית של זאמוש'ץ. הצעירים זיהו אותה וקראו לה בשם הכיסוי שלה קאז'ייה. רבקה התקרבה לגדר המחנה ושוחחה עימם והם שמחו מאד לפגישה.

• אז החליטה רבקה לכתוב מכתב למשפחה ,שנתנה לה בית חם ומחסה במשך 5 חודשים , וכך עשתה. במכתב ביקשה רבקה לפגוש אותם בזאמוש'ץ והם אכן הגיעו לפוגשה בעיר והפגישה הייתה מרגשת מאד והם שאלו אותה מדוע לא סיפרה להם שהיא יהודיה ורבקה הסבירה את הסיבה והכול התקבל בהבנה וברוח טובה.

• רבקה כתבה גם מכתב למשפחת סטפניוק בכפר נברוש שאצלם קיבלה מסתור ממושך ,וביקשה שיבואו לבקרה בזאמוש'ץ. סטפן סטפניוק אכן הגיע לבקרה בעיר ואמר לה כי הם שמחו מאד לקבל ממנה מכתב ולהיווכח שהיא חיה.

• רבקה אמרה לסטפן כי בכל החודשים האחרונים היא ניסתה לקבל אות חיים ממישהו מבני משפחתה אך לאכזבתה לא שמעה כלום ,ולכן החליטה לעזוב את פולין ולנסוע לארה"ב או לישראל. רבקה אמרה לו כי מצאה את רישומי

הטאבו של בית הוריה והיא מבקשת להעביר את הבית על שמו כפי שאימה הבטיחה לו. סטפן סירב בנימוס שכן חשש כיצד יתפרש הדבר בסביבה ובין חבריו שהסתיר יהודיה ואח"כ קיבל תמורה עבור זה. לבסוף מכרה רבקה את הבית לשני אחים שהגיעו אליה מלשצ'וב תמורת 150$

• באוגוסט 1945 ביום צום תשעה באב יצאה רבקה מזאמוש'ץ ונסעה ללובלין , שם השתלבה בקבוצת נוער שמנתה 12 בחורים ובחורות. עם הגעתם רשמו את פרטיהם האישיים והכינו להם תעודות זהות יווניות עם תמונות ,וכבר למחרת יצאה הקבוצה לתחנת הרכבת ונסעה לעיר "טרנוב".

• בטרנוב שוכנה הקבוצה בבית ספר ושם שהו מספר ימים. אח"כ המשיכה הקבוצה לבודפשט ושם שהו כשבוע ימים. בתום השבוע הם עלו על רכבת לעבר אוסטריה. המעבר לאוסטריה חייב חציית גבול בין האזור בשליטה סובייטית (הונגריה) לאזור בשליטה בריטית (אוסטריה).

• באוסטריה שוכנה הקבוצה במחנה צבאי שהיה שייך לצבא הגרמני ,ושם החלו הצעירים להתארגן לפי קיבוצים והחלה תקופה של לימוד והכשרה לקראת עלייה לארץ. הלימודים כללו הכרת הארץ ,עברית וכו'.

• במחנה זה שהו מספר חודשים עד תחילת חורף 1945 ואז יצאו ברכבת לעבר דרום איטליה והגיעו לעיירה בשם "טריקזו פורטו" ,שם רוכזו 4 קיבוצים גדולים: דרור ,ביתר ,ברזל ואיחוד- לא מפלגתי.

• הקיבוצים שהו שם כל החורף בהתאם לתכנית שעל פיה היו אמורים במשך הזמן לבוא ,לקחת אותם ולהפליג לארץ ישראל. אך הסגר הימי שבריטניה הטילה על חופי הארץ לא אפשר יציאתם.

• בחודש מאי 46 העבירו את הקיבוץ של רבקה לרומא שם שהתה כל הקיץ ושם למדו ,טיילו ונהנו בכל משך השהייה (הכול בארגון ומימון הג'וינט ואונר"א).

• בספטמבר 46 – ראה"ש תש"ז עזבו רבקה וחבריה את רומא בכיוון דרום והתמקמו במחנה אוהלים ליד העיר בארי בדרום איטליה. הם שהו במקום כעשרה ימים עד מוצאי יום כיפור ואז הועלו לאוניה בשם "ברכה פולד" שעגנה במרחק מה מהחוף (הצעירים הועברו לאוניה באמצעות סירות).

• באוניה היה צפוף ומחניק אך הם התקדמו לעבר הארץ המובטחת. ואולם עוד לא מלאה מנת הייסורים ובסמוך לאי היווני כרתים עצרה אותם אוניית של הצי הבריטי והובילה אותם לקפריסין. בדרכם לשם פקדה אותם סערה ומנוע האוניה התקלקל וגרם להם לעמוד ולהיטלטל בין גלי הענק ובנוסף העלו על סיפון האוניה 200 עולים שהיו על ספינה קטנה שעמדה לטבוע והעולים לא יכלו להישאר וקפצו למים ונאספו ע"י "ברכה פולד". סוף-סוף הגיע האוניה לקפריסין.

• בקפריסין שהתה רבקה כ-6 חודשים עד לאביב 1947 ערב פסח תש"ז. במועד זה הם הועלו על אוניה והפליגו לחיפה ומשם למחנה המעצר בעתלית. במחנה שהתה רבקה כחודש ימים ושוחררה עם כל הקבוצה שלה ,והם הועברו למחנה הסוכנות בקריית שמואל שם המתינו לסרטיפיקטים שנתנו כעבור חודש ימים.

• במהלך הזמן התוודעה רבקה אל בחור ניצול שואה בשם אברהם ויינשטיין אשר השתייך לאחת הקבוצות שהיו במחנה בו שהתה רבקה באיטליה.

• לאחר קבלת הסרטיפיקטים (יוני 47) החליטו רבקה ואברהם להתחתן ובסוף יוני התקיימה החתונה בביתו של בן הדוד של אברהם ,בקריית חיים.

• הזוג הצעיר קיבל דירת חדר בראשל"צ (מאחרי בית הכנסת הגדול) אך כעבור מספר חודשים עבר הזוג הצעיר להתגורר בדירה גדולה יותר בשכונת התקווה בדמי מפתח לאחר קבלת הלוואה מהסוכנות.

• ב-1951 עברה משפחת ויינשטיין לר"ג וב- 1965 עברה לגבעתיים ,שם היא מתגוררת עד היום.

 

• תם סיפורה הטראגי והמרגש של רבקה שבתחילת השואה מנתה משפחתה 5 נפשות ובנוסף סבים וסבתה ושארי בשר רבים נוספים,ובסופה נותרה רבקה יתומה וערירית .

• אך למרות הכול הצליחה רבקה לשרוד בתנאים קשים ביותר ולבסוף עלתה ארצה והקימה בית ומשפחה עם 3 ילדים ,נכדים ונינים.

• כל לחי

רשם מפיה של רבקה : יחיאל נרקיס

עמותת טומאשוב לובלסקי